לילימיי

"לא חלמתי שתלכי ממני.

  בלי לומר מילה, בלי להזהיר.

  לא חלמתי שפתאום יכני,

  רעם שכזה, ביום בהיר".

ימי ההולדת שלנו מתקרבים...

וזה תמיד היה ותמיד יהיה,

קרוב כל כך,

כפי שהיינו שתינו, כל החיים.

כבר כמה שנים, שאני חוגגת לבד

והמקום שלך בלב שלי,

הוא עצום וגדול כל כך.

"ואני תמים, תמיד חשבתי

  שמאושרים כמונו אין.

  ובדמיוני לראות אהבתי,

  איך  ביחד נזדקן".

הלוואי ויכולנו,

ללכת להופעה של מארינה, ביחד.

היום השתמשתי, בפעם הראשונה

בתמנון אדום, רב זרועות.

קטן וממזר, לתליית כביסה

שרכשתי בערך לפני 3 שנים, מאיקאה.

הללויה,

לתחיית זוגות הגרביים.

 https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/564x/0a/63/4f/0a634fe56e577bff3e83b5b0b20db8eb.jpg

זה הכל מנועי חיפוש.

מרוחקים, מתוכנתים.

לכל אחד ואחת,

יש את המקש שלהם.

עייפתי,

עוד לפני שהתחלתי.

 http://36.media.tumblr.com/a012054c54fee37ab20819f7ab4efa13/tumblr_npkx7xgAbb1s4nnijo1_500.jpg

* שיהיה שבוע, נ ה ד ר *

 http://45.media.tumblr.com/tumblr_m9y9pc91fu1qica35o1_400.gif

ככל שהשנים עוברות,

אני למדה, עוד ועוד.

בעיקר על עצמי,

אבל לא מעט, על אחרים.

ככל שאני נמצאת בקירבת זוגות,

רואה את הבפנוכו שלהם,

אני מודה לעצמי,

שהתגרשתי בזמן.

ככל שאני רואה,

את ההתנהלות הזוגית של הגרוש שלי,

אני מודה לעצמי,

שהוא האבא של הילדים שלי,

אבל לא בעלי.

ככל שאני מתנדבת בעבודה,

לעזור לאחרים,

אני למדה עוד ועוד,

תחומים, שיעזרו לי

בעתיד.

ככל שאני יותר פתוחה ללמוד,

אני מגלה, שלא כמו בבית הספר...

עכשיו, נעים לי הלימוד הזה.

תלמידה של החיים.

 http://40.media.tumblr.com/552f4412c247d86b5284d3b119cc54e2/tumblr_mqroyif0yW1qa42jro1_1280.jpg

אם הייתי רואה, בעיניי

את החץ הזה...

הייתי הולכת מייד,

בכיוון אליו הוא מוביל.

בינתיים, אני הולכת

בדרכי שלי.

והיא מובילה, אל אותו המקום.

רק שאצלי, אין חץ המורה את הדרך

ואין סימני גיר, על מדרכה.

הדרך אל האושר,

רצופה, לא פעם

בדרכים עקלקלות.

כןן, עליות ומורדות

פיתולים של גוף ונפש...

ובסופם,

רגיעה.

 http://41.media.tumblr.com/35f44ba9f77e82d05f4e241e8ff21186/tumblr_nh42bx2QI21rpwlwto1_1280.jpg

כשורוניקה בוערת,

היא דורשת להרגיש את לשונך,

עוטפת את כל הווייתה.

כל לק, כל ליקוק

רצוי שיהיה מלטף,

את כל כולה.

חסר לך, אם לא.

הוו, ורוניקה

עולה בלהבות של אש...

חשה את החשק,

מאכל, מאתחל אותה

מחדש.

כןן, כשהיא רוקדת

על פרצופך הנדהם,

היא רוצה למחוץ אותך,

בין הירכיים שלה.

בין רגליה,

הסוגרות, מוחצות

את נשימתך.

ורוניקה אוהבת,

כשאתה חסר נשימה,

איתה.

 http://41.media.tumblr.com/tumblr_mb8litzHu61r5uscwo1_400.jpg

כשהייתי קטנה,

חיכיתי בקוצר רוח,

לחופשות בקיבוץ.

למרבה הפלא, הקונטסה הישנה

תמיד הצליחה להגיע...

הרחק, לאי שם.

מייד כשהגענו,

חיבקתי במהירות את המשפחה,

ורצתי, כל עוד נפשי בי

לפינת החי.

שם, ביליתי שעות

בליטוף הארנבים, משחק עם האפרוחים

וצפייה בבעלי החיים.

היו שם חזירים, גדולים ולבנים

שהתבוססו בבוץ ובחרא של עצמם.

פעם אחת, נכנסה למתחם שלהם

תרנגולת.

לבנה אף היא.

היא נכנסה בביטחון, כמו בכל פעם.

כי הרי, מה יש לתרנגולת

לפחד מחזירים...

היא לא המזון שלהם.

היא לא אמורה לעניין אותם.

באותו היום, בדיוק כשהייתי שם

החזירים רצו יותר.

הם לא הסתפקו בלנבור ברפש...

הם רצו אותה.

את התרנגולת הלבנה.

עד היום, אם ארצה

אוכל לראות מול עיניי...

את אותם חזירים נוגחים וטורפים,

את אותה תרנגולת אומללה.

נוצותיה מתעופפות באוויר הנגב החם.

אז, הבנתי

שחזירים מסוגלים לטרוף תרנגולת.

גם אם הם לגמרי שבעים.

גם אם הם לגמרי לא אוכלי בשר.

סתם כך.

כי הם חזירים.

הכי מגעילים אותי,

אנשים,

ההופכים לחזירים.

הם יטרפו,

את מה שלא שלהם.

ליבם, לב של אבן

ובראשם, רק מטרה.

אני נרדמת מוקדם,

ישנה המון, ומתעוררת

השכם, לפני הזריחה.

אני מתענגת על השקט הזה,

המנומנם.

על הציפורים, המתחילות

להתעורר בשיר.

איתן, גם הציפור שבי.

 http://41.media.tumblr.com/d1dd3e4bf56185a79ad2b6c44d5b76f2/tumblr_nnpyxnTjsG1riammfo1_500.jpg

שמחת הפרטים הקטנים.

 http://41.media.tumblr.com/tumblr_mbe299UbY41r0o7uao1_500.jpg

השינוי מתחיל.

אני סופגת לתוכי,

נקודות של אור.

מביטה בפלא הזה,

של פרפרים צבעוניים.

נושמת עמוק.

אני מוכנה.

 http://45.media.tumblr.com/6eb46116d183e7fa8026d5eaa466db6d/tumblr_ny56z0Bzam1upwifco1_500.gif

אני אוהבת את השקט הזה,

של הלילה.

כשהגשם מכה בעוצמה בחלון,

אני מדליקה נרות,

שוכבת מתחת לשמיכה,

עם כוס תה מהביל. . .

ומבסוטית.

קבלת שבת.