לפני 8 שנים. 6 בינואר 2016 בשעה 23:19
אני אוהבת,
את החיבור ביננו.
כמו תמיד, "קטנצ'יק"...
נעמת לי מאוד.
http://45.media.tumblr.com/088cbc0e05471eb2d36253e4fdad9d0b/tumblr_mu7mzxBaO61rl43djo1_500.gif
לילימיי
עוצמה.מהפנים אל החוץ...
ותמיד, בחזרה פנימה.
©
לפני 8 שנים. 30 בדצמבר 2015 בשעה 21:18
http://40.media.tumblr.com/43d963554e627880cd4d7775c4b49a33/tumblr_nsgn3pxDZN1tgmne6o1_500.jpg
סוף, הוא תמיד התחלה.
עד שהמוות יפריד, כמובן.
סוף, הוא תמיד התחלה
בדיוק כמו שעלייה,
היא תמיד גם ירידה.
זה הכל תלוי בבחירה,
לאן לפנות.
העלייה, קשה יותר.
מאומצת יותר...
אבל השביל בו אנו הולכים
מתמשך ומאתגר,
בכל הכיוונים.
השנים חולפות,
האפור בשיער מתהדק.
הילדים שלנו גדלים,
כאילו אין מחר.
ואני, לא אוננתי
כבר מלא, מלא זמן.
זה קצת החשק, שברח.
זה קצת השיעמום,
מכל אחד.
אני פוסעת בשבילים.
לא פעם, משנה את דרכי
לדרכים מהנות יותר.
מקווה שיהיו מצחיקות יותר.
כי הרי ידוע, שהצחוק
הוא הכי טוב לעור הפנים,
ולנפש, בכלל.
2016, משובחת שתהיה.
ממש כאן, ועכשיו.
לפני 8 שנים. 23 בדצמבר 2015 בשעה 22:27
http://40.media.tumblr.com/beaab7737c3750a7675e11d6f8db8f36/tumblr_n7pk84R3Ld1tworexo1_500.jpg
כשהייתי קטנה,
אהבתי להתנדנד.
חזק וגבוה, צוברת תאוצה
כמעט עד, להתהפך.
לפני כמה שנים,
עם ילדתי הקטנה...
בחיי שניסיתי שוב, בגינה
אבל קיבלתי בחילה גדולה.
את רוב החוויות האקסטרימיות שלי,
חוויתי מחוץ לכלוב.
אם היו כאלה שפירקו,
תמיד סמכתי יותר על עצמי,
שארכיב מחדש.
וכך היה.
השנים חלפו,
עוד חוויות נצברו,
ועכשיו, עכשיו רגוע פה.
אני רגועה.
את הכאב פרקתי לגורמים,
עד שאין לי בו צורך.
לא להעניק, ובטח
שלא לקבל.
אלו שיש להם פוטנציאל להכאיב לי,
פיזית או נפשית,
דאגתי שלא יהיו עוד בחיי.
וזה טוב.
זה טוב כל כך.
הרבה יותר משדמיינתי שיהיה.
אני מביטה,
על הילדה שהייתי...
ועל האישה שנהייתי,
ואני שמחה, על שתיהן.
הן, אני.
ואני, טובה לי.
לפני 8 שנים. 18 בדצמבר 2015 בשעה 17:16
אנו הולכים בשבילי החיים.
לעיתים, הבחירה בידינו
באיזה שביל לפנות.
לעיתים, היקום מחליט עבורינו
ואז, במקרים מסויימים
מתחילים לספור לאחור.
המקרים הטרגיים שלנו.
אין אדם חסין,
ואין אדם שלא נקרע לו הלב,
פיסה שלמה נקרעת,
עם כל אדם אהוב וקרוב,
שלא יחזור עוד.
שבע השנים,
מאז החלה הספירה אצלי,
עומדות להסתיים.
ואני, מאמינה גדולה בסימנים
מחייכת עכשיו.
והיא, מביטה בי מלמעלה
ומחייכת גם.
שיחרור.
הרבה דברים, שיחררתי השנה.
צעדים קטנים לקראת תחילת,
שבע השנים הטובות, שבדרך.
ואת השביל הזה,
אני בוחרת.
http://40.media.tumblr.com/tumblr_m42yhojASu1rrldqbo1_500.png
לפני 8 שנים. 12 בדצמבר 2015 בשעה 22:07
לשאול את הבן שלי,
איפה הוא היה...
ולקבל בתשובה, שהוא היה
אצל מישהי.
אימל'ה.
http://40.media.tumblr.com/8bc598c5d12aa4d8b92ac0e1555b6158/tumblr_mlo87uyxWk1qhzy2jo1_1280.jpg
לפני 8 שנים. 10 בדצמבר 2015 בשעה 23:21
http://media.koreus.com/200807/30-insolite-14.jpg
ושוב, כמו פילה גדולה
למודת ניסיון של שנים,
הצוללת שוב, אל תוך מים צלולים
כך באמצע החיים.
כוחות הטבע האנושי,
וכוחות של אנשים דורסניים,
תאבי בצע כסף החזקים ממנה...
גורמים לה,
לצלול שוב, לצלול גאה
אל נקודת ההתחלה.
הפילה הגדולה הזאת,
מכירה כבר דבר או שניים בחיים.
היא תצלח את זה, בקור רוח ובעוצמה.
אוהבת נקודות התחלה.
הזדמנויות.
לפני 8 שנים. 8 בדצמבר 2015 בשעה 3:56
http://40.media.tumblr.com/2807549e05d9c8466f846a6375de0e25/tumblr_n6369aEP1V1qljj91o1_500.jpg
והכל, הכל נוגע בי
מרפרף לי על הגוף.
קטנים כגדולים,
קרובים ורחוקים,
שמחים ועצובים.
רגעים.
שיהיה אחלה,
של יום מחוייך.
לפני 8 שנים. 2 בדצמבר 2015 בשעה 21:36
http://41.media.tumblr.com/tumblr_lnfyjfdIIX1qjpib8o1_500.jpg
אני קצת,
יושבת על הגדר...
או על אדן החלון,
לצורך העיניין.
מביטה בתיבת ההודעות שלי,
ותוהה...
האם יש שם באמת,
מישהו מעניין?
אני מציתה את הגז,
נותנת לאש לבעור.
מניחה את סיר המרק,
הנהדר שבישלתי...
ומחכה.
לפני 8 שנים. 30 בנובמבר 2015 בשעה 17:27
http://36.media.tumblr.com/eb8c25cc9bfdb95be2d7e9249670845d/tumblr_nwfwf3CDhL1tddtsio1_500.jpg
הקטנצ'יק הזה,
מצחיק אותי כל כך.
הוא מכיר אותי,
אולי, יותר מכולם.
ואני, פרפרית שכמותי
מדגדגת לו את קצה האף.
דיגדוגים מצחיקים שכאלו,
כאן ועכשיו.
לפני 9 שנים. 23 בנובמבר 2015 בשעה 19:09
http://40.media.tumblr.com/17fdb19970afcbac0f283063db04cea2/tumblr_nrq38i5FzA1s9h8luo1_1280.jpg
אני יודעת,
עד כמה נדיר פה,
להכיר אנשים, איתם אפשר
להמשיך הלאה,
לחיים.
והחיים, הם החיים הונילים.
אלה שמחוץ לכלוב.
אני כבר לא מעט שנים,
פה בכלוב.
לא רשומה באתרים אחרים.
בשנים שאני כאן,
הכרתי לא מעט אנשים.
חלק מהם, חשבתי ורציתי
שימשיכו איתי הלאה.
וזה לא צלח, בסופו של יום.
מי שיותר מדי, בכלוב הזהב
לא מתאים לי.
מי שלא אוכל לדבר איתו\איתה
בחופשיות, בלי קשר לאתר הזה
לא יוכלו, לצערי
להיות בקשר איתי.
הדינוזאורית שאני, למודת ניסיון
מביטה לעיתים, קצת בעצב
על מי שלא יכלו להיות,
קצת יותר שלי.
עצב והבנה.
זו אני, שלא יכולה.
לא יכולה לשחק את המשחק.
אף פעם לא יכולתי,
ואני גם לא רוצה.
עדיף כלום, מכמעט.
סיפור חיי.