בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לילימיי

עוצמה.
מהפנים אל החוץ...
ותמיד, בחזרה פנימה.

©
לפני 9 שנים. 19 בנובמבר 2015 בשעה 21:19

 http://45.media.tumblr.com/005fede5a2ca73829c8ae0b14e3d76a1/tumblr_n0ujnsaZTY1qz6f9yo1_500.gif

 

ראשית, שלומות לכל מי

שפנה אלי בצ'אט עכשיו,

בשתי דקות שהייתי בו.

לצערי, אין לי מושג מה מו ומי.

לא הצלחתי לכתוב לכם,

לא בכללי ולא בפרטי.

(אולי חושבים שאני חדשה בכלוב,

והצ'אט סגור בפניי לכמה ימים).

 

מישהו כתב שם שהוא מתלבט אם ללכת לבד,

למסיבה בדאנג'ן.

גם אני הולכת לבד.

זה לא נורא כל כך.

לפעמים, כשהכל פתוח

נוצרות אפשרויות מעניינות.

 

אז אני, לגמרי מתכוונת להנות,

תהנו גם אתם (:

 

 

 

לפני 9 שנים. 18 בנובמבר 2015 בשעה 22:05

 http://45.media.tumblr.com/73ff3fe24356b88f6a798fc2c724e361/tumblr_ndzif3qzqs1rpx9bqo1_400.gif

 

 

בא לי להשתגע.

בחיי.

ומי שמכיר אותי יודע,

שאני הכי לא משוגעת שיש.

כלומר, אני יכולה לעשות

דברים או אקטים משוגעים...

אבל בתוך כל השיגעון,

כל שיגעון שתתנו לי,

אני אהיה בשליטה.

תמיד אהיה, ה"מבוגר האחראי"...

ואין לי בעיה עם זה.

 

אני צריכה להתפרק.

ממש צריכה ורוצה את זה.

אז מחר, יש שתי מסיבות

שאני רוצה להגיע אליהן.

לא יודעת אם אצליח,

זה דורש ממני "ג'אגלינג" לא קטן...

אבל אני אצליח, אין ספק.

פשוט, כי מתחשק לי לפזז

עד כלות.

 

ואולי, עבד מסיבות

זה הפיתרון...

 

 

 

לפני 9 שנים. 16 בנובמבר 2015 בשעה 18:55

יש הזדמנויות, בהן

היקום והמציאות, מעמידים לנו

תמרור עצור גדול, מול הפנים.

ושם, זוהי ההזדמנות

הגדולה שלנו, לעשות שינוי.

 

יש לך את הכוח.

יש לך את העוצמה הנהדרת שלך,

המניעה, עולם ומלואו

של עשייה, של יצירתיות

של ייצריות.

 

יש לך את הכוח, אהובה

לעשות את השינוי.

לעלות את המדרגה הזאת.

להתקרב עוד אל עצמך,

אל האשה שאת.

אל האדם שאת.

לעמוד על שלך.

לאמוד, את שלך.

 http://41.media.tumblr.com/tumblr_lolevoIg1I1qj6rmzo1_400.jpg

אוהבת אותך.

אני פה בשבילך.

מכל, ועם כל הלב.

 

 

לפני 9 שנים. 13 בנובמבר 2015 בשעה 22:10

 http://40.media.tumblr.com/a0759bcf3e0ce46b8c9d029ecc8c547f/tumblr_nia5isg7UQ1u7h89to1_400.jpg

 

היא מפעפעת בי,

התרגשות קטנה.

עוד לא ברור לי,

על מה ולמה...

אבל אני נותנת לה,

להיות.

 

לפעפע בעדינות אין קץ,

כמו גלים קטנטנים,

בשיפולי הבטן התחתונה.

 

אולי זה הקידום בעבודה.

אולי זה הילדים, שגדלים נורא מהר.

אולי זה בגלל, החיזורים המאסיביים

שאני מורעפת, בוניל.

 

מה שבטוח, אני יודעת

איפה ארקוד בחמישי הבא...

וזה כשלעצמו, משמח אותי מאוד.

 

 

לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 21:28

 http://40.media.tumblr.com/tumblr_m8f486AdCv1qbqn3so1_400.jpg

 

רק קדימה.

 

 

לפני 9 שנים. 9 בנובמבר 2015 בשעה 20:38

 http://49.media.tumblr.com/42bb4cb1f7418b0066fb2375c0b15a61/tumblr_mnjh7pQGnK1r5h04to1_500.gif

 

הייתי רוצה, לצוף כך.

בין גלים עדינים,

ושקיעה מהממת חושים.

לספוג את העוצמה הגדולה,

של האני, בתוך הטבע הכביר.

 

לחוש, בגופי

את פכפוך הגלים,

שמרימים ומורידים, מאתגרים.

להמשיך לצוף,

לספוג עוד, להציף עוד

את השקט הפנימי.

 

עד אז, אקפל הררי כביסה

ואבשל לילדים, ארוחת צהריים למחר.

 

 

לפני 9 שנים. 7 בנובמבר 2015 בשעה 21:27

 

אני וה"קטנצ'יק",

זה קצת כמו שילוב,

של סלבדור דאלי ושל דיסני, ביחד.

http://36.media.tumblr.com/208ac6df37fae8af264666a2a0ba92ad/tumblr_ntdrabaOtm1snlts6o1_500.jpg

 

כמה דקות אחרי שאני גומרת,

כשכל הפרצוף שלו לכוד בין הירכיים שלי,

רטוב כולו, מהרטוב הטוב שלי...

אני קמה והולכת למטבח.

 

"מה את עושה?" הוא שואל מהסלון.

"אני מכינה לנו ארוחת שישי",

אני עונה לו, כאחרונת ה"מאמות".

 

הכי כיף,

להעמיד סירים.

 

לפני 9 שנים. 6 בנובמבר 2015 בשעה 16:26

 http://40.media.tumblr.com/46f141116d846073d832949404f19cd6/tumblr_nu25frhATf1rab5nto1_500.jpg

 

כשאתה שם, ממתין

בכניעה מבורכת,

שאפתח את רוכסן המכנסיים...

 

אני אוהבת להרגיש,

את כל הפריחה וציוץ הציפורים.

את הטבעי שבי...

 

מתמזג עם לשונך,

היודעת איך, לענג אותי.

 

עונג שבת.

 

 

לפני 9 שנים. 4 בנובמבר 2015 בשעה 22:05

 

כבוד השופט,

אתה רואה?

כלום לא חשוף.

 

ממש כלום ושום דבר!

 http://41.media.tumblr.com/tumblr_lqk7zrhPvy1qap735o1_500.jpg

 

מדגדג לי הסופ"ש...

אוחח, כמה שמדגדג לי.

 

לפני 9 שנים. 28 באוקטובר 2015 בשעה 22:45

 http://40.media.tumblr.com/eed0cf1adc529be0f33696ec918fe560/tumblr_n2qyhcNCCe1sfyokuo1_500.jpg

 

יריקות, אני אוהבת.

יש אנשים המעוררים בי,

את הרוק בפה.

הוא נאסף ועולה,

כל הפה שלי מתמלא.

ויש מעטים, שבא לי

לירוק עליהם.

 

יש שיגידו, שזו השפלה.

אני רואה בזה, קירבה.

לפעמים, את כל הקרביים שלי

אני מתמצתת...

ליריקה אחת מדוייקת.

כזאת, שפוגעת בול.

בעין, בלחי, באף, על הקרחת.

אני אוהבת לראות את הרוק שלי זולג,

נוטף, נמתח.

זה נורא מגרה אותי.

 

מי שמכיר אותי יודע,

זה תמיד ונילי בהתחלה.

קפה, שיחה, עוגה

חיבוק, הקשבה.

ואני, טוב לי בלבד שלי.

החיים שלי כל כך עמוסים,

כך שאין לי זמן פנוי.

בטח שלא לסשנים מזדמנים,

או סטוצים.

 

סטוצים, אף פעם לא היו

הצד החזק והאהוב שלי.

כמי שמגיל 16 הייתה בזוגיות...

הלבד הזה, מאז שהתגרשתי

טוב לי.

בלי כל הבלאגנים,

של לב מדמם.

אני בטוחה שהאהבה שלי,

האחד והמיוחד שלי, יגיע.

 

הוא יהיה עטור בקעקועים,

ויהיה מאוהב ביריקות,

ובחיבוקים שלי.