תמיכה

זה הולך לשגע אותי עד שאני אקבל את התוצאות אבל באמת שאני חייבת לראות מה חושבים אנשים אחרים אז לשם שינוי אני מבקשת תגובות:

קיבלנו משימה מהמרצה ליצור משהו עגול ולא כדורי(כנראה שהכוונה הייתה ליצור משהו בתלת מימד כי בכ"ז החומרים שלנו היו קרטוני ביצוע) שהנושא שלו הוא "התפתחות מעגלית" (אגב, לא קיבלנו הסבר למה הייתה הכוונה של המרצה במונח הנחמד הזה).
כרגע זה לא רלוונטי מה הצלחתי לבנות (די גאה בעצמי שהצלחתי לבצע קונסטרוקציה מסובכת בשעתיים ועוד מקרטון ביצוע מסכן) אבל העניין הוא שאח"כ הייתי צריכה להסביר את ההתפתחות המעגלית של היצירה.... אההה... רגע בלונדיני נחת על שורותנו...

נניח והייתם נתקלים בסיטואציה כזאת- מה הייתם בונים? איך הייתם מסבירים את העניין?

רק פולניה כמו אמא שלי יכולה להגיד את זה על מצעד הגאווה:

"אין לי בעיה עם המצעד. שיעשו מה שהם רוצים. אבל אני לא מבינה למה הם צריכים להיות חצי ערומים?"

רק לי יכולים להיות חברים שיש להם בובות (כן, כן- בובות- כאלה כמו שיש לתינוקות... כמו החיות המפוחלצות והפלאפיות האלה?) בצורה של מחלות!!!
ואלה בובות כאלה חמודותתתתתתתתת


אני עד עכשיו לא יכולה להפסיק לצחוק מזה שזרקו עלי איידס... ושהשפעת נשכה את חברים שלי בתחת....

כיף לי! אין מה לעשות, אני אוהבת להגיד לאנשים מה לעשות. כן כן, גם לאנשים ונילים... הכי כיף זה שהם עושים את זה וממשיכים לעשות את זה בלי לדעת "למה".... p:

כיף לי להגיע בבוקר לעבודה ובגלל שפעם אחת ביקשתי שיכינו לי קפה, כבר מחלקה שלמה יודעת שכשאני מגיעה בבוקר- מכינים לי קפה 😄 - אני ביקשתי פעם אחת. זאת הייתה יוזמה שלהם (וטוב שכך) להמשיך עם זה.

כיף לי שחבר קרוב צריך "סט לבוש ערב" לאירועים מטעם העבודה (עם תקציב מטעם העבודה- מניאק) הוא שואל אם בא לי לעזור לו ואח"כ ילד מסכן שכמוהו צריך להסחב אחרי במשך יומיים (לא רצופים. בכ"ז בחור... ונילי.. קצת רחמים יש לי... לפעמים) אחרי אינספור חנויות בשביל לקבל 8 סטים של לבוש ועוד מסכן מקבל הנחיות של איך ומתי ללבוש כל סט, ואיך לטפל בבגדים כשהם לא בשימוש (אם כבר קנה אז שיתחזק לעתיד לא?)

כיף לי שבעקבות המקרה הזה חברה רוצה שאני אבוא איתה ליום קניות שבסופו היא מוציאה סכום לא מבוטל שמכסה גם כמה מתנות קטנות בשבילי כי "אין עלייך שאת עוזרת לי" - מה עוזרת בדיוק?- אומרת לך מה כן ומה לא ואת עושה... אני נהנת בובה!!

אהה כן, והמתנונת שהכי אהבתי- "פצצת אמבטיה"... מעין כדור כזה שאמור להתפוצץ כששמים אותו במי האמבט והוא עושה מהמים ה"רגילים" מים עם שמנים, קצף, תחליב מסוים ועלי ורדים.... נראה לי תענוג שאין כמותו באמבטיה (לא שאני מזלזלת בתענוגות אחרים מן הסתם).

נראה לי שאני אנסה את הפצצה הזאת היום...

לא.
אני בטוח אנסה את הפצצה הזאת היום!

עם כל הכבוד לשוטרי מדינת ישראל- ויש לי המון כבוד וערכה אליהם...
להתחיל עם בחורה "תמימה" שמחכה לאוטובוס בבוקר? באמת?

יופי שאתה מחפש מישהו חשוד. אבל למה להוציא אותי מהתחנה, לקחת מספר ת.ז ולשאול שאלות מפגרות?
אח"כ הוא בכלל נלחץ שאני אומרת לו שעם כל הכבוד שהאזיקים שלו לא מרשימים אותי וששלי גם יפים יותר.
אשמתי שהוא נלחץ כי הוא מפגר? ברור שלא!

אח"כ הוא ישב שם עם מבט חצי מזוגג בעיניים עוד כמה דקות במקום לחפש את ה"חשוד" שלו...
כל הכבוד לכוחות הבטחון...

אלה זעקות הכאב הקטנות האלה.
אלה התנודות הקלות כשאתה מנסה להשאר במקום.
אלה המבטים שאומרים שאתה יודע למה ככה ולא אחרת.
אלה החיוכים הקטנים שבאים אחרי.

זה החום שעולה בגלים מהעור המגורה
זאת הנשימה המואצת כשזה כבר כמעט וקרוב
זאת השיחה שבבוקר והחיבוק שאחרי

כי אלה רק חלק מהדברים הקטנים שעושים את ההבדל.

יש משהו בשמלת קוקטייל שחורה שעשויה מתחרה.
רק מתחרה.

זה נחמד שקורים דברים שגורמים לתחושת חמימות נעימה כזאת.. ממש במרכז הגוף. ממש איפה שמה שחשוב מתחיל להתפתח.

מעניין מה קורה אחרי...

באמת שאני שונאת שקרנים!

קשה לי להגיד שאני שונאת אנשים. אני יכולה לא לאהוב אותם, אני יכולה לא לאהוב אותם ב-כ-ל-ל!, אני יכולה לא להעריך אותם או לא לכבד אותם.
או כל דבר אחר על הקו הזה.

אבל לשנוא? קשה לי! לא עושה לי טוב לשנוא אנשים.
אני טיפוס שיש בו מן הדאגה והחמלה והרצון לעזור לאלו שסובבים אותי.
עושה לי טוב להיות מודעת למה שקורה סביבי תוך כדי שאני נאמנה לעצמי קודם כל ושתודות לאמא שלי אני לא מרגישה צורך להתפקד לרצונות ומחשבות של אחרים כי אם רק לשלי.

השנאה- השנאה גורמת לי מצד אחד לרחם על הנשוא (ורחמים הם רגש שנוא עליי) ומצד שני- לא לחוש דבר כלפיו.

עד היום שנאה אמיתית הרגשתי רק כלפי 2 אנשים.
עכשיו מנסה לשכנע את עצמי שאין צורך להוסיף את מס' 3 לרשימה

גולת הכותרת של היום: חברה שבאה אלי לקפה ושיחה שכמובן שאיכשהו תתפתח לכיבושים האחרונים של הילדה- כל הכבוד לה שהיא כבר לא ונילית ומגלה את הקינקית שבפנים!!! וואז היא מדברת על דברים שלא יפה להגיד בקול ליד אמא פולנייה מעל גיל 60... אחרי שעשיתי לילדה פרצוף של "תזכרי שיש סיבה שאמא שלי היא היחידה בבית הזה שלא מכירה את הצד הזה שלי! אל תשכחי את אוסטריה!!!" גיליתי שהאמא-ילדה-טובה-ירושלים-שלי בכלל צוטטה לנו (נו באמת! ככה אמא מתנהגת?! בושה!) ומכניסה לי את המשפט של "*שם חיבה של אמא*, אני את כל הדברים האלה כרבר עשיתי אז אל תחשבי שגילית את אמריקה" וכשאני שואלת אותה חזרה בתמימות (כן....אני לא אחת שתשתוק לאמא שלי... לא כל כך "מחונך מצדד....המ...) "אמא, אזיקים, ניסית?" (כי מה לעשות זה הכי תמים שיכולתי לחשוב עליו) והיא עונה לי את משפט המפתח של היום "לא! זה כבר פרברסיה!"...

גאון! אמא שלי- גאון!