תמיכה

היום הבנתי שיש דברים לא הכי תקינים במצב הגופני שלי... כן, כן, אני נראת מעולה, אבל לא על זה אני מדברת.
בדרך כלל שיש איזשהו עומס על מישהו הוא יכול להגיד שהוא מרגיש את זה בין הכתפיים נכון? גם אנשים שמתאמנים באופן קבוע ופתאום בגלל סיבה כזאת או אחרת גם סובלים מכאבי שרירים קלים יותר או פחות והם בדרך כלל אומרים שגם להם כואב בין הכתפיים...
למה כואב לי בין הכתפיים רק כשזה מחוסר שדינה וכל סיבה אחרת שאמורה להשפיע על "בין הכתפיים" משפיעה אצלי במקומות אחרים? כמו בין הצלעות?

כבר כיוונתי את השעון המעורר לשעה הלא נאורה של חמש וחצי בבוקר ואז זה נקלט לי... אחרי קרוב לחצי שנה של עבודה יום-יום (כשאני אמורה לעבוד חצי משרה) בגלל אירועים, חגים ועובד מפגר שלא יודע לעבוד יש לי מחר חופש!!!!
טוב, סוג של חופש.
במקום לקום בחמש וחצי בבוקר אני יכולה לקום ברבע לשמונה!!!! רבע לשמונה!!!!! כמה עצוב זה שאני מתלהבת מזה... אבל רבע לשמונה זה נוראאאא מאוחר! אפילו בחול קמתי בשבע בבוקר (טוב מה לעשות, יש הרבה מה להספיק שם)!
איזה כיף לי!! אני מתרגשת מזה! אני קמה ברבע לשמונה!!!
אמנם אחרי זה אני צריכה לצאת למשהו כמו שבעים סידורים שדחיתי לאיזה יום חופש ועדיין אני כנראה לא אספיק הכל, אבל רבע לשמונה!!!!

צמד המילים הכי יפות ששמעתי בזמן האחרון.... "רבע לשמונה"

תענוג!!!
או בשתי מילים:
רבע לשמונה!

אני בנאדם נחמד.
אין מה לעשות, בדסם והכל טוב ויפה (ומעבר לכך- וטוב שכך) אבל עם זה שאני יכולה להיות "קפואה" ועם התוספות שיש כשמגיעים לסשן, תכלס. בסופו של יום אני בנאדם נחמד. אני אישיות חביבה ואנרגטית. אני לא מאמינה בלהרים את הקול כשאפשר להמנע מזה. בשביל מה זה טוב? זה לא.
יש הרבה דברים קטנים וגדולים שאיתם אפשר להגדיר את המכלול הסופי של מי זאת דאבל וגם אז לא יהיה ניתן לראות ולהגיע להכל.
אבל אני בנאדם נחמד.

אז למה? למה בשם תשעת מדורי גיהנום אנשים משחקים איתי משחקים?! זה עושה לכם טוב? זה גורם לכם אושר לראות אותי קורסת?
אני שואלת ברצינות!
לא מדברת בכלל על ה"רשעות" שיש בבדסם. היי, אני עושה את זה טוב מספיק תודה רבה, אבל באמת, בשביל מה זה טוב?
ואם אתם כבר מכירים אותי כל כך טוב, אם אתם כבר מכירים את התתי-הבעות-פנים שלי כדי לדעת בדיוק מה קורה איתי, אז זה אומר שאפשרתי לכם להגיע לשם. אז למה? למה למעול באמון הזה שנתתי לכם כשנפתחתי ככה?
כדי לראות אותי קורסת? כי זה עושה לכם את זה? הסאדיזם שלכם באמת מגיע לרמות האלה?
אז הנה. קרסתי.
תהנו.
אם באמת הצלחתם להכיר אותי אתם כבר מבינים שזאת הפעם האחרונה שתהיה לכם האפשרות לעשות את זה. אתם כבר יודעם שאני, לשם לא חוזרת.

ואולי אני בכלל צריכה להגיד לכם תודה? לא, לא, ברצינות. תודה אמיתית ולא ה"נימוסית" או ה"אני-אגרום-לזה-להשמע-כמו-תודה-אבל-אני-לא-באמת-אומרת-תודה". תודה. כי בזכותכם למדתי למצוא מסנן נוסף. אלמלא ההתנהגות הזאת לא הייתי יכולה לחשוב בכלל עם האפשרות של דברים שכאלה. כמו שאומרים... "כל יום לומדים משהו חדש, ויום שבו למדת משהו הוא יום שאינו מבוזבז"... תודה שלא בזבזתם לי את היום 😄
תודה שהראתם לי שוב שאני באמת בנאדם נחמד. שזאת לא סתם אשלייה או שגעון גדלות שיש לי אבל שאני באמת אני.
תודה.

אחרי 16 יום של טיול בחלק הבווארי יותר של אירופה והמון (ה-מ-ו-ן!!!) מאמצים להמנע מחנויות נעליים וגיחה קטנה לחנות צעצועים בדסמים (זה הופיע יש בחלון הראווה, אז שאני לא אכנס?!) אני חייבת להגיד...
טוב להיות בבית אבל בא לי עוד קצת חו"ל... התגעגעתי לחו"ל... לאפשרויות שיש שם... למה שרואים למה שמרגישים... 16 יום זה לא מספיק!

ואם כבר הכלוב הכניס את אופציית ה"לייק" אולי צריך להכניס גם אופציית "סטטוס" של "בחו"ל" כדי שאנשים יפסיקו להעלב על כך שאני לא מגיבה.
אז לא הגבתי.
אז?
אני חייבת לכם משהו?
לא!
אני חייבת לעצמי משהו!!!
נפש רגועה ומאושרת. אז אם אני לא נכנסת כל שני וחמישי לכלוב כדי לראות מה רוצים מהחיים שלי בזמן שאני נופשת (למרות שהרגליים שלי לא הכי מסכימות איתי... ועוד הייתי נחמדה אליהן... הלכתי רק בנעלי ספורט) אז נא לנשום, ולהרגע. אם אני ארצה לענות כשאחזור אני אענה. ואם לא, אז זה לא יעזור לכם כך או כך



מסקנה עתידית.... להיכנס לחנות של ג'ימי צ'ו זה לא בריא.... קולקציה חדשה בחנות.... עוד יותר לא בריא!

כנראה שאפשר להסתדר בלי שינה... או בלי הרבה שינה...
לקום ביום חמישי בשעה חמש וחצי בבוקר, לנמנם משהו כמו סך של שעתיים בין 1 בלילה ל6 בבוקר, לחזור הבייתה למקלחת וישר לעבודה.
לחזור הבייתה מהעבודה (כבר בשישי) להתקלח, לאכול ושוב לצאת מהבית בידיעה שכנראה גם הלילה לא אזכה לשעות שינה... בשביל לחזור הבייתה במוצ"ש ואז לסיים מטלות הגשה וללימודים בראשון....
אממממ נראה לי בסך הכללי אולי אני אזכה לנטו 8 שעות שינה על סך של 4 ימים...
כן.
אפשרי בהחלט.

עכשיו רק לנשום ולנסות לנמנם באוטובוס ואז להרוויח עוד שעת שינה...

רק כשעובדים במוזיאון אפשר להיתקל במשפט כזה שלא דרך המוזיאון:

"רנואר הוא המוני, סזאן הוא רדוד, מאטיס הוא נחות"
שו ביי-הונג

למה לעזאזל אני מופתעת כל פעם מחדש?
למה אני חושבת שאנשים שאני מכירה כל חיי יחליטו לשנות את התנהגותם ככה סתם?
למה אני יוצאת נאיבית ברגעים האלה שאני חושבת שאולי, אולי הפעם יהיה בסדר?

למה אני חושבת שאם זה חשוב לי אז זה יהיה חשוב גם לה?

ככה!

יבוא יום ואולי אני אלמד.... אולי

האמת שאת הספר הזה לא בחרתי לעצמי, ועכשיו קצת חבל לי. אבל לפחות הוא שלי עכשיו 😄
החזרה מאת אלינור קטון הוא ספר ממש חמוד (האמת התחלתי לקרוא אותו עכשיו בעבודה... אני כבר בעמ'188 אבל עוד לא סיימתי) ואני חייבת לציין, אולי זה בגלל הגיל של הסופרת (ילידת 85!) שאני רואה כל כך הרבה דברים שעבור גם עלי בתיכון אבל כל כמה עמ' יש איזכור בדסמי. החל מהשיחה על המורה שרוצה לקחת שליטה ועד לפסקא שאני הרגשתי צורך להביא כאן שמדברת על המחזה שקבוצת תלמידים בספר מעלה, והם צריכים למעשה ליצור את המחזה על סמך חפץ מסויים...

"זו חפיסת קלפים שלמה," אומר הנער אל האפילה, וטורף חפיסת קלפים הנשפכת באשד איתן מידו הימנית לשמאלית.
"בלי ג'וקר. אס נמוך. הקלף שתמשכו מהחפיסה הזאת יהיה שלכם. אתם תישאו אותו על לוח לבכם כמו סוד מביש."
בתנועת סלסול פורש הנער את הקלפים בחצי גורן על שולחן הלבד שמולו. עיניה של איסולד מתמקדות עכשיו והיא מבחינה בשחקנים נוספים הנמצאים על הבמה, לבושים אדום ושחור וחגים כמצורעים סביב הנער שבמרכז. הנער, גבוה וגא ומזדהר, מואר באור סנוורים כאילו היה דמות בתצלום בחשיפת יתר, מבריק ומלוחלח* ומזוגג-מבט באור הבוהק.
"מי שיבחר קלף שחור יימשך לגברים. מי שיבחר קלף אדום יימשך לנשים. המספר על הקלף מעיד על האון המיני. עשר אומר שאתם טובים; אס אומר שאתם רק חושבים שאתם טובים."
אגב כך שולף הנער את הקלפים מהחפיסה, מרים אותם בין אצבעות לאגודל, ואז צובט אותם במהירות כך שהקלף ניתז ומתעופף באוויר מעליו. הוא תופס את הקלף המעופף בידו הפנויה, וידו האחרת מושטת כבר להרים את הקלף הבא. הרושם הנוצר הוא להטוטני, הקלפים מושלכים ועולים בקשת קטנה ונפיצה ונחטפים לפני שיצנחו.
"אם תמשכו קלף חצר, חיי המין שלכם עלולים להסתבך קצת. באופן כללי, מלכה מכל צבע תכריח אתכם להתלבש בבגדי המין השני, מלך יבטיח לכם נטייה סאדיסטית ונסיך- נטייה מאזוכיסטית. אבל יש גם יצאים מן הכלל."
התיפוף הולך ורם. ככל שהתיפוף מתגבר לאיטו, כן הנער הולך ומשתלהב. תנועותיו מואצות וגרונו מתכווץ וקולו מתחדד, בעוד הדמויות בשחורים שעל הבמה מתחילות להתפתל.
"מלך יהלום הוא המלך היחיד שבידו גרזן ולא חרב. משום כך הוא מכונה איש הגרזן. אם קיבלת את איש הגרזן, יש סיכוי סביר שהתיאבון המיני שלכם יתפתח לסטייה.
כל הדמויות של החצר נראות מן החזית, חוץ משלוש: שני נסיכים ומלך אחד מופיעים תמיד בצדודית. אם תמשכו את אחד הקלפים בעלי העין האחת, תהיה לכם נטייה להונאה עצמית ולרמייה.
אבל הקלף החשוב ביותר מכל קלפי החצר הוא מלכה פיק."


*בספר כתוב מלוחלח ולא מלוכלך כי הכוונה כאן ללחלוחית ולא ללכלוך

ככה מסנג'רים את טוב הלב שלי ל"פיקניק" יום-הולדת:
אוספים אותי מהבית ב9 בבוקר ומעמידים אותי במטבח (כי את הרי אוהבת לבשל ואת מבשלת מעולה- מי אמר שחנפנות לא עובדת?)- העבודה המטבחית שלי הסתכמה בהכנת:
קרפצ'יו בשר
אנטיפסטי
פסטה ברוטב עגבניות שרי מתוקות עם חומץ וצ'ילי (נשמע הזוי טעים טעים)- אגב הגאון שבחר את הפסטה חשב שזה יהיה קורע לקנות קילו של פסטה שהיא למעשה ספגטי באורך מטר כל שרוך.
ברוסקטות
פסטו
ומוס שוקולד

לא הרבה נכון? וכל זה בהכנה של שעתיים וחצי!!

באיזשהו שלב אחד החברים זורק איזו הערה (אין לי מושג מה עורר אותה לצערי) "נו אז מה אתה רוצה? שאני אעמוד פה על ארבע?" ואני והבדסמית היחידה הנוספת זורקות מיד מבט ומחניקות צחקוק... אוי הונילים האלה....

מה שכן- היה יום מצחיק...
הכי מצחיק היה כשחשבו שאני עוד אעמוד לנקות... נו באמת!- ברור שלא ניקיתי! ישבתי לי בנחת עם סיגריה ונהנתי מזה שמישהו אחר מנקה ושמגישים לי שוקו (מה לעשות, קפה שחור זה איכסה) ולראות את הקטנה של החברים (בת שנה וחצי) מכה את אבא שלה עם איזה מקל (קיין מישהו?) ואומרת לו "אבא רע! אבא פויה!"

אני חושבת שהיום הייתה לי הארה לגאונות של אמא שלי בענייני בדסמ כשהיא ונילית גמורה...

בארוחת ערב דיברו על עניין של תגובות שלנו לדברים שהיא לא הייתה מגיבה לאמא שלה (סבתא שלי ז"ל) עליהם... וזה היה הסוף של השיחה:
אמא (בטון פולני-מן הסתם): למה אני לא הגבתי ככה לבפצ'ה (כינוי לסבתא ז"ל)?
אני (בניסיון להיות נחמדה): דור אחר- תגובות אחרות
אחי (שלא דופק חשבון לאמא): כי את פחדת שהיא תשתמש עלייך בדיסציפלינה.

ואז נפל לי האסימון... הדיסציפלינה היה "מכשיר ענישה" שבו סבתא שלי השתמשה על אמא שלי ואחותה כאשר הן התנהגו "לא יפה"...

ולמי ששואל את עצמו מהיא אותה דיסציפלינה:
מקל עץ שמחוברות אליו רצועות עור ש"מתקפלות" על עצמן חזרה למקל- יוצרות מעין לולאה כזאת.

קיצר אמא, סבתא הענישה אותך עם שוט...