לפני 15 שנים. 15 באוקטובר 2009 בשעה 0:50
היה יום ראשון משובח. תודה לכולם על המילים החמות! נתראה במגזין...
ירקרקות האופר
מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתךלפני 15 שנים. 14 באוקטובר 2009 בשעה 14:47
אני שמח לבשר לכם שכלובי, שליטנו רב החסד, החליט בחוכמתו הגדולה להעביר לידי החמדניות את שרביט העריכה של מגזין הכלוב. זאת הזדמנות מעולה להודות לכל מי שטרחו ועשו במלאכה הקשה והסיזיפית הזאת לאורך השנים האחרונות – לירז ואביגיל, הרבה מאוד תודה.
עכשיו בואו נעשה כיף.
*מה ישתנה במגזין?*
נתחיל בקצב העידכון שלו. גם צורת העידכונים תשתנה – במקום לעדכן את הסיפורים בבוכטה אחת גדולה, אנחנו נעדכן סיפור אחד כל פעם. נשתדל לכוון לכמה עידכונים בשבוע, כדי שיהיה לכם משהו חדש לקרוא כל הזמן.
בזמן האחרון המגזין, שפירסם פעם סיפורים לצד מאמרים, שירים ועוד דברים, התמקד בסיפורים בלבד. אני מקווה שכבר בימים הקרובים נחזור לקו הפלורליסטי המקורי ונפרסם לפחות משהו אחד שאינו סיפור. אני מחפש במקביל סוגים נוספים של תוכן שעוד לא פירסמנו במגזין אף פעם, ואם יש לכם רעיונות מעולים זה הזמן לשלוח אותם אלי.
יהיה לנו קו עריכתי קצת אחר – הכותבים הוותיקים יגלו שאני עורך קצת יותר נאצי ושיש לי פטיש לכפתור המחיקה. אני מקווה שתהנו לקרוא את המגזין החדש.
בהמשך צפויות הפתעות מענגות, מכאיבות ונבזיות לרוב.
*שלחתי סיפור והוא עדיין לא פורסם, מה אני עושה עכשיו?*
כל הסיפורים שנשלחו נמצאים עדיין בתיבת הדואר של המגזין. אם שלחת סיפור והוא טוב, הוא יתפרסם. ועד שאתה מחכה: כתוב לנו עוד!
*מגניב! אני רוצה לעזור. איך אפשר לעזור?*
אני עדיין מראיין מועמדות לתפקיד מזכירתי הסקסית. מלבד זה הדבר הכי טוב הוא לכתוב למגזין. בנוסף, אם פרסמת בבלוג שלך או באיזה פורום קטע נהדר, שלחי אותו למגזין, כדי שיזכה לחשיפה נוספת. עוד עזרה שימושית במיוחד: יש לך רעיון מעולה ומגניב לדברים שאפשר לעשות עם המגזין הזה? שלחי אותו אלי.
אבל הכי חשוב: אני מחפש כתבי-כלוב מתנדבים לכמה פרויקטים מגניבים שנתחיל בהם בזמן הקרוב. כתבי המגזין יזכו לטובות הנאה ממני ולכבוד ויקר בינלאומיים.
*עוד לא שלחתי סיפור או מאמר לכלוב אף פעם. איך עושים את זה?*
הולכים ל"מגזין" ולוחצים שם על "הגישו שם" וכן הלאה. אין לך כוח לממשק ההזנה של הכלוב? שלח לי במייל את הסיפור (שטוף ובלי וירוסים) ל-greengrey@thecage.co.il.
ואיך אומרים אצלנו, קריאה מהנה.
לפני 15 שנים. 13 באוקטובר 2009 בשעה 17:16
רגע, תרגעו. הזהב זה לא החדשות הטובות.
לפני 15 שנים. 12 באוקטובר 2009 בשעה 23:50
ומחר - חדשות טובות.
לפני 15 שנים. 12 באוקטובר 2009 בשעה 15:21
1. הראש, הראש.
2. לעולם לא אערבב שוב אוזו, בירה, וויסקי, סאוור, טקילה, בירה, שרטרז, בירה וסמבוסק מהדוכן ההוא ליד השוק.
2. גם עראק אני לא אערבב עם הדברים האלו.
2. הראש.
6. לאחרונה מתחולל בראשי עימות מסוג ספיידרמן-מול-באטמן שהוא הרה גורל וחשוב: מי יותר ראוי להערצתי - בוקובסקי או שמא בן דמותו הנאה ממנו, האנק מודי? מצד אחד, דומני שמודי משיג יותר ממה שמכונה בתעשייה ההוליוודית בשם quality ass; מצד שני, בוקובסקי הוא באמת גב-גב-גבר, ומודי סתם רכרוכי שיעשה הכל בשביל הוונדסדיי אדאמס שהוא מגדל כבת. כשבוקובסקי מואס במשהו הוא קם, מותח חולצה מטונפת על גופו המרופט, שאכל יותר מדי וויסקי ואגרופים ואספלט, ויוצא החוצה אל הלילה הלוס אנג'לסי הקריר. כשמודי מואס במשהו אנחנו צריכים לסבול עונה שלמה שלו רוקד מסביב לדבר, חושב עליו, בוגד בו עם הפילגש של הבוס ואז מציע לו נישואים.
8. מצד שני, מודי הוא חתיכת sweet motherfucker. והוא גם קול. אין בו חצי גרם של יהדות - אתם יודעים, מודעות עצמית מוגזמת, ניורוזה, ביקורת עצמית. זה דווקא לבוקובסקי יש, הוא היה יכול להיות יהודי גדול, חסיד אומות העולם האו היה יכול להיות.
9. מצד שני, איזה גב-גבר הבוקובסקי הזה.
2. הראש, אוי הראש.
לפני 15 שנים. 11 באוקטובר 2009 בשעה 16:21
פפפט.
לפני 15 שנים. 11 באוקטובר 2009 בשעה 2:56
מה תודה, מה. מה תודה. לעזאזל. באמת שאני לא מבין. אני לא מבין, וזה מבלבל אותי. באמת לא מבין? לא. באמת אני מבין. אבל אני מדבר פה על דברים יותר גדולים ומותרת גם לי קצת רטוריקה. לא מבין. לא מבין מה יש פה לא להבין, לא להבין במידה כזאת שמה שנאמר, בסופו של יום - בסופו של יום מה שנאמר פה זה תודה. אני לא יודע אם לבכות או לזרוק הכל לזבל ולהתעלם, כמו שאני צריך לעשות, אחרי הכל אני ילד גדול. מה איכפת לי? תודה. תודה גם לך, נתראה בשמחות ובברי מצווה. ובאמת לא איכפת לי, כלומר, אני יודע שאני טורח לחשוב על זה עכשיו, וגם מזה שאני מפרסם את הדברים כאן במקום לקלל בלב ולהתחיל לפתח אולקוס, אולי נראה שזה ממש מפריע לי. אז כן: זה מפריע לי, ולא, זה לא איכפת לי. אין דברים גדולים בגו. לא אבד כלום ולא הרווחתי כלום, רק קרה מה שקרה עד איפה שקרה, ומשם קרו דברים אחרים, אני באמת לא מנסה להיות מסתורי אבל אין פה על מה לדבר, אחרי הכל באמת אולי תקווה גדולה אבל חוץ מזה כלום, ותקווה יש חמש בשקל בכל פיצוציה. מה שמפריע לי הוא אפילו לא שהבטחות הופרו, מפריעות לי מילים לא במקום, מפריע לי שאדם מנסה להביע את זה שהוא מתבייש בעצמו. אני מאמין שאם אדם מתבייש בעצמו שיתבייש, שלא יגיד שהוא מתבייש. הביישנות, מעצם טבעה אין לה מילים. אתה מתבייש, לך תעמוד בצד ותתבייש. אל תעמוד במרכז כחתן ביום חתונתו ותכריז במיקרופון של אולם האירועים כמה שהבושה מכרסמת אותך בכל פה. בשביל לעשות שטנץ כזה אתה באמת צריך שלא תהיה לך בושה. הנה מה שמפריע לי: שהתודה הזאת אין בה בושה. זאת תודה של חצופים. זאת תודה ששולח לך הזה שגנב ממך את הארנק שהיו בו גם מזומנים וגם מטבעות וגם כרטיסים להופעה אתמול בערב. אתה מקבל את פתק התודה הזה בדואר, אתה אומר לעצמך, שלח לי את זה מישהו שקיבל את הכתובת שלי מהארנק שהוא לקח ממני. טוב, אני מגזים קצת. אף אחד לא גנב לאף אחד אחר שום דבר. צד אחד יצא קצת תמים וצד אחד יצא קצת נוכל, כמו בכל אירוע מעין זה. אולי זה לא בדיוק מה שקרה: צד אחד יצא חלש ופסיבי, וצד שני יצא חלש ופחדן. מעצם העניין אתה אומר לעצמך שאף צד לא ישמח לזכור לעצמו את האינסידנט הזה, ועדיף שכל אחד יתמקד בלצאת קצת יותר גב-גבר פעם הבאה וישתדל לשכוח מכל העניין. וזה עובד אולי 364 ימים בשנה ככה, ואז מסתבר שיש יום אחד שזה לא עובד, וזה הכל. אבל בחייאת רב-רבקום, תודה? באמת, תודה? אני לא יודע אם להרגיש כמו הפיל, כמו הנמלה או כמו הסבתא השרמוטה של הנמלה. מה זה אומר, תודה, זה כמו לך תזדיין בפחות אותיות? תודה, תודה, ולך תחטוף מחלת מין מצינור חלוד בנמל. תודה, תודה, ואמא שלך מזדיינת עם קופים בפרסומות להלבשה תחתונה בטלוויזיה הטורקית. תודה, תודה, ואם אנחנו כבר במצב רוח כנה שכזה שתדע שגם הפלצתי לך על הכרית. מזל שאני מנומס. באמת מזל שאני מנומס, אחרת היו יוצאים לי מהפה דברים כאלו: אה, כן, תודה גם לך, כלבת-צעצוע-על-שלט-רחוק שכמותך, שרמוטה בעור של כבש, אני מודה גם לך מכל הלב ומאחל לך שתיתקעי בפקק בפתח תקווה באוטו בלי מזגן. באמת שאין צורך, על לא דבר, מלקקת מדרכות אחת, שנה טובה גם שתהיה, שנה של ביקורים תכופים אצל הגניקולוג. אל תודי לי, יא מפוצצת חשקונים, באמת שלא מגיעה לי תודה, והי, דרך אגב, הלוואי שתיחנקי מקונדום משומש.
[שיעול מנומס]
[exit stage left]
לפני 15 שנים. 8 באוקטובר 2009 בשעה 16:38
אני מראיין שותפים פוטנציאלים היום, וכיוון שאני לא מצליח להתרכז אני חושב כל הזמן על ההתחלה של פורנו ההיא עם השותפה והפנס של הרחוב שמאיר לתוך החדר. אני לא מוצא את זה פה - מישהו זוכר איך זה התחיל? בא לי להמשיך את זה.
לפני 15 שנים. 7 באוקטובר 2009 בשעה 22:05
ניטשה כבר עלה על זה, אנחנו מדברים פה על המאה ה-19, זה לפני הרבה הרבה זמן היה, שכשאתה אומר עלה, מה אתה אומר? מה תיארת כשאמרת עלה? את העלה הזה, עם הקווים האלו פה והצד האחד שהוא ירוק ממש כהה והשני שהוא קצת כזה כמו נייר, מחוספס, די לבן? בטח שלא העלה הזה, העלה הזה עוד לא היה כשלמדת את המילה עלה. אז איזה עלה? אף עלה. העלה שהמילה עלה מתייחסת אליו, אין עלה כזה, בסדר?
לא התכוונתי להתרגז. רק רציתי ככה להגיד שיש בעיה לשונית. הבעיה הלשונית היא שמה שהמילים אומרות, הכיוון שהמילים מושכות אותך בו זה לאו דווקא הכיוון שאתה רצית ללכת בכיוון הזה, אבל עכשיו אין לך ברירה, יען כי כשאתה רוצה להביע את עצמך, איך תביע את עצמך? במילים. אבל מילים זה כמו דובר המפלגה שיש לו אג'נדה משלו, אתה בתור חבר כנסת מן השמאל רוצה מסר של שלום ואחווה והוא מוסיף לזה נופך של נזרוק את הערבים לים משל עצמו. לזה קוראים הבעיה הלשונית. בטח חשבתם שהבעיה הלשונית מתייחסת למשתמש החדש בכלוב, לשון אוראלית. אבל לא, הבעיה הלשונית היא שהמילים מושכות לכיוון שאתה לא התכוונת לחשוב בו בכלל.
למשל, המושא.
המושא זה התשובה לשאלה מה, זה מה שהמושא הוא. אבל בהרבה מאוד משפטים, ובמיוחד בתוך שפה המכונה השפה העברית, המשפט, הוא שואל אותך את השאלה מה לפני שהוא בכלל נגמר. והנה אנחנו מגיעים למצב שלי עכשיו, כרגע, בערב הזה, ממש ברגע זה ממש. עכשיו אני יושב פה ואני מאוד מאוד צריך. עכשיו בא המשפט ואומר הי אתה לא יכול לשים פה נקודה באמצע שלי, עוד לא נגמרתי, מה אתה צריך, מה אתה צריך אתה צריך לכתוב. מושא. עכשיו גם הפחות חדים מביניכם שמים לב איך המשפט מושך אותי בלשון, איך הוא מכריח אותי עכשיו להמציא משהו שאני צריך כדי לסגור את המשפט. ואולי אנחנו לא צריכים לרדם כל כך על המשפט, הרי ככלות הכל הוא עושה את מה שהוא עושה בתור בא כוחה של השפה העברית. וזאת בכלל רק סניף מקומי של השפה בכלליות. עכשיו אני לא רוצה לסגור את המשפט, אני לא רוצה לשבת ולחשוב איזה מהדברים הוא הדבר הזה שאני צריך, אני רוצה לשבת פה ולהגיד את מה שאני חושב, וזה שאני מאוד צריך. אבל לא, המשפט הזה מושך אותך, מושך אותך, כמו אישה רעה הוא מושך אותה, מה אתה צריך, מה אתה צריך, ואתה מנסה לא להתעצבן ולהביא בה לטמה, אבל לך לא תתעצבן ככה, לך, נראה אותך, אם כל מה שאתה אומר צריך להגיד תודה לשפה שהיא נותנת לך להוציא משפט מהפה, משפט מהפה תני להוציא, יא חופרת שכמוך, לכי לאימא'שך, לכי!
בקיצור, לשון אוראלית, באמת?
לפני 15 שנים. 5 באוקטובר 2009 בשעה 16:58
מתוך מגזין הרפואה הקנדי Canada Lancet, שיצא לאור בטורונטו בשנות השבעים של המאה ה-19:
BLOOD-DRINKERS.
Upon inquiry at slaughter-houses, it is found
that there are nearly two hundred persons in the
city of New York who are in the habit of drinking
blood flowing warmly from oxen, for strengthening
purposes and for the cure of certain diseases. A
lady is reported to have spoken to an inquirer as
follows : " Professor Velpeau, of Paris, prescribed
blood for me. I was consumptive and hastening
to the grave. It has prolonged my life fifteen
years. I had the utmost repugnance to it at first,
but now a half-pint of hot blood from a well-
conditioned ox is the greatest luxury of my life.
My sister's baby so far has been preserved and
nourished with little else but blood. I know
twenty persons who drink it in my own neighbor-
hood, to whom I have recommended it. It has
extraordinary effects on some people, especially
women, but should not be resorted to unless there
is absolute weakness of the system." On a visit of
the inquirer to a slaughter-house in Tenth Avenue,
near Forty-second Street, he found a delicate-look-
ing woman with a sickly boy, holding a glass to
the blood which ran from an ox with his throat cut.
Both drank two or three glasses in turn, and
departed with an appearance of added vigor.
The proprietor said : " All last winter we had
men, women, and children every morning to drink
blood. They always imbibe beast's blood ; never
the blood of sheep. Some of them wince a bit at
first, but, when you close your eyes, warm blood
from the beast's neck has just the same taste as
warm milk from the cow. We don't charge for the
blood excepting when we sell it to sugar refiners."
The blood of beeves is asserted to be more
efficacious for weak lungs than cod-liver oil.- -Phil.
Mea Times.