ירקרקות האופר

כל זה היה הקדמה, כמובן, להסביר איך המגלומניה צמחה אצלי לאחרונה, ואיך אני נהנה יותר מאז שזה קרה. אבל על כל זה כשהשבת תיכנס. או מטאפורה אחרת לאחר כך, לפי אמונתכם.

1. מה לעזאזל.
2. הצהריים התעוררנו למציאות קשה ומבלבלת. אפשר להגיד שלהחשף לחדשות שנחשפנו אליהן - לראות את מה שראינו על מסך המחשב - הייתה חוויה אישית ומטלטלת. כאילו חזרנו לימים של 2006: מה זאת אומרת שאין כלוב? אין כלוב. במקומו התבשרנו בשורה אורווליאנית: It's working!
3. אה, וגם דודו טופז עסק ב-auto-erotic asphyxiation
4. כמובן שזה מה שזה, חנק למטרות סיפוק עצמי. אמנם לא מצאו את טופז עם הזין חצי שמוט בתוך האגרוף, ההולך ומתכווץ מעשה ריגור מורטיס - אבל טופז, הוא היה איש שקיבל את הסיפוק שלו מתשומת הלב, ובעוד ליבו מתפוצץ באזניו אני מבטיח לכם שמה שעבר לו בראש זה הקהל הקורא את הכותרות ומזדעק, נדרך, חושב עליו, מדבר עליו, עוסק בו. טופז חשב על הרחובות של כל עיר בישראל מתמלאות בשיחות על דודו טופז והזין שלו עמד לו כמו חמור.
5. לא צריך לדון אותו לכף חובה על העניין הזה. אחרי הכל אנחנו מזדקפים מאותו הדבר עצמו. אחרי הכל מה זה לנו כל תלבושות הלייטקס האלו, כל הסשנים הפומביים, כל תיקי הצעצועים הקלים והניידים, כל מלקקי הרגליים ומלקקות הרגליים, כל הבלוגים החושפניים, כל הבלוגים שהיו פעם חושפניים אבל עכשיו כל הפוסטים שלהם הוחבאו, כל הבלוגים המתיימרים להציע ניתוחים אינטיליגנטים של המצב, סיפורי פורנו, תיאורי סשן - כולנו גומרים רק כשמישהו מסתכל עלינו, ואנחנו מוכנים גם להחנק בשביל זה.
6. כשדיוויד קראדין חנק את עצמו למוות ראיינתי איזה פסיכולוג והוא אמר לי שההבדל בין קינק לבעיה נפשית הוא רק באיזה שלב במגלשה אתה נמצא: אם אתה יכול לגמור ולאהוב גם בלי שמשתינים עליך אתה כנראה בסדר. אם יש הבדל בינינו ובין דודו - לא שכל מי שנמצא פה יוצא טוב מהשוואה כזאת - הוא חייב להיות בעניין הזה של גודל המגלומניה וגודל הצורך. כמה אתה יכול להתנתק מהדבר הזה שמזין אותך עכשיו וללכת לדרכך בלי שהאגו והתדמית העצמית שלך יתרסקו לערימת חורבות ויקברו אותך תחתיהם.

טוב, נסתפק במים, צ'יפס ו-VH1.

יאללה. סקס, מין, רוקנרול. Let's do this thing.

אצלנו משחקים יום שוטר טוב, יום שוטר רע, היום יום שוטר רע.

1. כל דבר משתפר עם קצת אש ועשן. בשר. ריזוטו. גלידת שוקולד. הכל עניין של לא להגזים בכמויות ולא לשרוף יותר מדי. זה לא רק באוכל ככה, זה גם בסקס.

2. אם אי פעם הולך לכם לאיבוד הליבידו ואתם צריכים אותו חזרה דחוף, הנה תחבולה יעילה: ותרו על לילה של שינה. הליבידו שלכם מתחבא שם, ברגעים שבהם המוח גולש מעירנות תשושה לחלומות בעמידה.

3. אומרים לי שאני לא נותן לכם מספיק מעצמי, שאני לא מספיק מגלה לכם דברים שקורים בנפש פנימה אור ווטאבר, אז הנה משהו: לאחרונה כל מה שאני עושה מסריח בעיני אבל אף אחד לא שם לב לזה. אני מבשל והמנות לא שם, יש בהן רובד שלם שהוא מסריח וחסרים איזה שלושה אחרים - אבל כולם אומרים, גבר, טעים, מה אתה רוצה גבר. אני כותב ואני שומע את עצמי מזייף אבל כולם אומרים, יופי של כתבה אתמול, צחקתי והשכלתי, ואני, כאילו, צחקת והשכלת? מה הקשר? אתה לא שומע איך אני מזייף? איזה מין משפט מטומטם זה, "ברגעים שבהם המוח גולש"? מה אני, ילדה קטנה?

4. עזבו.

5. לא יודע אם יצא לכם לראות את הביצ' סלפ פייט הזה, הוא רץ עכשיו חזק ב"אינטרנט", אבל אם לא ראיתם אתם חייבים. זה פוזיטיבלי מרגש.

6. דרושה מתנדבת לניסוי הכולל הרבה כאב ועוד כל מיני דברים. אזהרה: הניסוי לא מבוטח על ידי משרד הבריאות. ניתן להתנדב במשרדינו או כאן בבלוג.

1. שקט פה. מה זה שקט, קבר. אין קרבות מילים מרים בפורום, אין פרשיה חדשה שמסעירה, אין איוונט שכולם היו בו, אף אחד לא חדש במיוחד, אין אקשן.
2. בא לי לפוצץ משהו. לתת אגרוף למסך, לראות אם יהיו גלים. לעשות קצת רעש. להרעיד קצת. אולי אני אעשה את זה.
3. ועם זאת לא בא לי לכתוב, בטח לא פורנו. השבוע ישבתי באמבטיית קצף השבועית שלי וחשבתי למה זה שלא בא לי. הגעתי למסקנה שאני רך ונעים מדי בשביל כל מיני דברים חמורים כמו אלימות והשפלות. I'm just a nice guy from mishor hakhof. מה לי ולכל היארדג' של החבלים האלו שנשפכים פה.
4. ואז סיבנתי את עצמי עם הספוג שלי ומרחתי קרם גוף בטעם עלים טרופיים.

"דוד שמש?"

"כן, יש דוד שמש", אמרתי לה, "הוא לא עושה עבודה כזאת טובה בבוקר, אבל יותר טוב מכלום".

היא עיוותה פנים. היה ברור שהיא באה ממשפחה שגרה בבית עם שתי קומות, ושהייתה לה אמבטיה משלה ושטיח מקיר לקיר. "חניה?" היא שאלה.

"לא," אמרתי.

היא הסתכלה על הרצפה. אני הסתכלתי על הרצפה. היו לה נעליים יפות, זה אני זוכר -- אבל בגדים שלא התאימו לה, בגדים של לנסות להיות מבוגרת. המנורה במסדרון הבהבה וכבתה. היא הרימה עיניים. נשארנו בחושך, מוארים רק באור של פנסי הרחוב מהחדר שעומד להשכרה. היו הרבה דברים שרציתי לספר לה -- למשל, שהפנס מאיר ישר לתוך החדר שלה והתריס שבור, או שיש בבניין השכן גן ילדים. אבל עזרא ביקש ממני להראות את הדירה ולהתנהג יפה, אז ניסיתי להתנהג יפה. היה רגע יפה עכשיו, העיניים שלה באור של הפנס מהרחוב ליד, קצת מפוחדות, כי נכבה האור, אולי אנחנו עומדים קרוב מדי.

"אז כמה השכר דירה?"

אמרתי לה.

"וזה כולל--"

"ועד בית, חשמל-ארנונה-מים ומכות".

"מה?"

"מכות. פעמיים בשבוע לפחות".

היה עוד רגע יפה, היא שתקה, כאילו שוקלת את העיסקה.

"אתה צוחק, כמובן".

"כמובן".

1. סקר קצר לקוראי הקבועים: אני מפרסם כאן הרבה פוסטים שאני כתבתי בעצמי בלי עזרה, אבל גם הרבה דברים שאני מוצא ומרגיש צורך לחלוק איתכם -- כמו הפוסט הזה שמתחתי וזה שמתחת לזה שמתחת לזה שמתחתיו. אתם רוצים לקבל גם פוסטים מהזן השני -- או רק פוסטים שמתקבלים אחרי שאני מזיע על המקלדת? אל תתביישו לא להגיד לי, "תזיע, נבלה" -- חם עכשיו ואני מזיע ממילא.

2. ------

לא חשבתי על הרגע הזה כבר שש שנים בערך. את על הברכיים על השטיח ואני על הספה האפורה, בטח 2000 עכשיו או 2001. את עירומה והחזה שלך -- בזיכרון שלי הוא יפה באופן יוצא דופן -- נושא סימנים שמראים שלאחרונה גיליתי לך שיש דבר כזה, סקס עם מכות ועונשים ועוד דברים. את אוהבת את זה. את במיוחד אוהבת להרגיש כמו מישהי אחרת. את משחקת איתי תפקידים: אתמול היית חניכה צעירה בצופים ואני הייתי איזה מבוגר בלתי אחראי. שלשום שתית במסיה שאירגנתי פה, למרות שאמרתי לך לא לשתות. את נותנת לתפקידים שלך שמות ואופי והיסטוריה אישית. עכשיו אין תפקידים, רק הפה שלך עובד בדממ. את מוצצת לי אבל את לא טובה בזה. אבל את רוצה, כי אמרתי לך אתמול, בין הזיה אחת למשנתה, שכשאני גומר לך בפה והשפתיים שלך מחבקות אותי, זאת ההרגשה הכי טובה בעולם. ואנחנו רודפים אחרי תענוגות, ואת רודפת במיוחד אחרי התענוגות שלי, ואת מתעקשת למצוץ.

אנחנו מבלים ככה דקות לוהטות, החלון הגדול פתוח ומתקיף אותנו בקרני שמש: החזה שלי, הגב שלך. את נושכת אותי ואני מאבד סבלנות ומושיט יד לראש שלך ודוחף אותו על הזין שלי. את משתנקת אבל אני לא עוצר, ולוקח לך רגע להבין שאת צריכה להפסיק להלחם, ומשהו בך נרפה ואני מחליק אותך עד שהפנים שלך נבלעות בבטן שלי. ואז אני מושך אותך אחורה, משפר עמדות על השיער שלך כדי שאני אוכל למשוך יותר טוב. את נושמת קצת ואני מחליק אותך קדימה. ואחורה. קדימה ואחורה. את ממשיכה לנסות למצוץ ואני נותן לך סטירה ידידותית ואומר לך רק להרפות ולחבק אותי עם השפתיים. אני מזיין לך את הפה ככה, כמה דקות, ואת משתפרת: את כוס טוב, אני אומר לך, והכתפיים שלך רועדות בדרך מאוד אופיינית. כשאני רוצה לגמור אני נסוג אחורה ככה שהשפתיים שלך מחבקות את הקצה, ואת מחבקת חזק ואני גומר. אני יוצא ומחייך ואת מתחילה לבכות. אני מסתכל לך על העיניים ומבין שאת לא שם. את מישהי אחרת. אני נאנח.

"מי את עכשיו?"

את אומרת בקול מלא זרע שאת שפחה קטנה שרק הגיעה למשק הבית, ואת רעבה ובבית הזה את לא מקבלת אוכל עד שאת משרתת אותי מינית. הזקפה שלי נעלמת באותו רגע. אני גולש יחד איתך לשטיח ומחבק אותך מאחורה ואנחנו שוכבים בדממה, ואני מחפש מה להגיד. אחרי כמה דקות אני מוצא:

"את יכולה לבלוע".