ירקרקות האופר

מה נעשה איתה?

מה נעשה עם התאווה?

מה נעשה עם הרצון הזה שמתגבר לחפון ישבן מבעד לכיס המכנס? עם הצורך הגואה לרכון, רק קצת, ולהגיד באוזן דברים שמעלים סומק על כל הלחיים? עם התמונה הזאת שלא מרפה, של זין שמחליק פנימה והחוצה, של האגן כמעט כואב בנקודות הזנית של הלמעלה והלמטה, של האנחות והבכיות? לאן נוליד את הדבר הזה, שנולד ממחשבה, ותפס לו חיים משל עצמו כמו גידול? הנה הוא כבר כמעט עצום מכדי שהגולגולת תכיל אותו. הנה מילה או מעשה והוא כבר לא יהיה ערטילאי.

ומה נעשה איתו?

מה נעשה עם הזיכרון?

מה נעשה עם תמונות שנחרטו עמוק מדי בשכל הרך שלך, של חזה חשוף בבוקר קצת יותר שמשי מזה, במרפסת, על כוס קפה? על הברכיים הנטועות עמוק בבלטה, על הכוס שמתחכך בנעל? על המילים שכתבת על החזה החשוף הזה, והתכוונת אליהן? עוד מעט הזכרונות האלו, יצירי מחשבה, אבק של כלום בתוך כמה ניורונים מאירים, יחטפו את ההגה מהידיים שלך וינהגו -- לאן?

מה נעשה.

רושמים?

פורנו אפטרקייר. סדרה של סרטונים שבהם רואים רק מישהו מחבק, מכרבל, מעסה את הכתפיים, נותן נשיקות קטנות בלחי, מלטף את הראש, מנגב דמעות, אולי אומר מילים חמות, אולי סתם מהמהם המהומים מנחמים בזמן החיהוק. האפשרויות בלתי מוגבלות, אנחנו יכולים לעשות מאות כאלו בלי לחזור על עצמנו פעם אחת. תזכרו איפה שמעתם את זה לראשונה. 

זאת פנטזיה עתיקה, בת כמה חודשים כבר, ואם הכל נשמע אוננותי במקצת תעצרי אותי אבל תסלחי ותביני. משהו מתחיל -- אבל אין בו את הקצב הטבעי שדברים קורים בו בדרך כלל בימינו, את יודעת, השחרור המיידי, החייתי, הבכחנלי, הרצון לקרוע מיד את הבגדים האמיתיים והמטאפורים. במקום זה יש בהתחלה הזאת נופך וינטג׳י, רמז לזמנים פחות ממהרים. משהו אבירי -- במובן הימי-ביניימי של המילה, של courting שבאמת התרחש ב-court. משהו ג׳נטלמני -- במובן החיזורי של המילה, של תפתח דלתות ותביא פרחים לפני שאתה מקבל לגעת ברטוב.

כמובן שבפנטזיה הזאת זו קצת העמדת פנים. אמנם הכל מתרחש מאוד לאט, אבל קריעת הבגדים המטאפורית אם לא האמיתית התרחשה לפני שהז׳יטונים סודרו על לוח המשחק. הכוונות הובעו במובלע מראש והוכחשו במפורש כמעט מיד. נהייתי תיאורטי מדי? תיכף אתקן.

איפה נתחיל? מעט אחרי ההתחלה: נאמר, בחור ובחורה נפגשו להם וגילו אחוות-סוטים זה בזו והנה הם פוסעים להם בנחת באותה דרך שבימינו, כאמור, רוב האנשים נוהגים לשעוט בה במאתיים קמ״ש. אבל בעוד שצד אחד -- נגיד, הבחורה -- יודעת בדיוק לאן הולכים ובאיזו שעה היא מתכוונת להגיע לכל נקודת ציון, הצד השני -- נגיד, הבחור -- הולך כסומא. הוא יכול לנחש לאן הולכים אבל כלום לגבי הקצב, או אם הצעד הבא יהיה הצעד האחרון בדרך. האפקט הפסיכולוגי של הפער הזה עתיק כמו ההיסטוריה של הפות: כיוון שהוא לא יודע מתי מגיעים הוא מת להגיע כבר, אבל יודע שללא איפוק מצידו הוא לא יגיע לשום מקום. כיוון שהיא יודעת שכל עוד הם עוד לא הגיעו, כל הכוח בידיים שלה, היא יכולה להנות בנחת מהנופים הקטנים לצד הכביש.

עדיין קצת תיאורטי, מה? אוקי: הוא רוצה לראות מה מתחבא מתחת לבגדים שלה אבל המתח הזה שנבנה רק לפני שרואים מענג אותה: הנה המבטים הכמהים, הצורך שגובל בחוסר אונים. והיופי הוא שלבדסמ יש יכולת לקחת את התסכולים האלו ולהעלות אותם לרמה מפלצתית. הקצב יכול להיות כל כך איטי שהוא הופך תסכול לעינוי, והתחנות בדרך מתרבות: אולי כל מה שהוא יקבל הערב זה מגע מרפרף, כמעט ולא נוגע, של השפתיים שלה על שלו. לא נשיקה עדיין, רק טריילר לנשיקה, שהופך את הרעיון של נשיקה אמיתית לכל כך הרבה יותר גדול ומפתה. ואולי הפרסים בדרך הם בעלי ערך כל כך מפוקפק שקשה לכנות אותם פרסים: אולי היום הוא יזכה רק להריח לה קצת את הגרב. לא את זאת על הרגל, זה פרס גדול מדי, אלא אחת משלשום, שתולה על קצה סל הכביסה. לא להרים ולגעת בה בידיים, זה גם מוגזם, אלא להתכופף או לכרוע ולהריח אותה איפה שהיא מונחת. לא להתחפר בתוכה עם האף והפה, זה ממש פרס שהוא עוד לא ראוי לו, אלא קצת ממרחק, רק בטווח כזה שבו הריח מתחיל להיות נוכח. כמובן שבשלב הזה הבחור עשוי להגיד לעצמו בכעס (אבל בשקט) שהוא בכלל לא אוהב להריח רגליים, שהרעיון משפיל והרעיון של לקרוא לשום-כלום הזה פרס משפיל עוד יותר, ואם זה המצב -- אז הצלחנו.

כאן חשוב לעמוד שנית על הפער בינו ובינה. הבחורה בדוגמה שלנו היא אדם בשר ודם עם רצונות ומאווים בריאים, וגם לה כל הלאט הגרוטסקי הזה יכול להיות מתסכל. אבל מה שאסור לו לא בהכרח אסור לה, וגם אם נדרשת ממנה רמה מסויימת של איפוק (ואופי סבלני) כדי להנות מהפנטזיה הזאת, הרי שיש הרבה סיפוקים לא קטנים שהיא יכולה להרשות לעצמה להנות הם גם כשלו אסור. הפעם את לא צריכה להגיד, הרגשתי שנהייתי תיאורטי בעצמי והנה אתקן: למשל, לו אסור עדיין לראות מה מתחבא מתחת לבגדים שלה (וכל תחנה קטנה בדרך בין הלבוש לעירום יכולה להיות רגע מכונן) אבל זה לא אומר שבדייט הראשון היא לא יכולה לקחת אותו הביתה, או לסמטה נחמדה ומוארת, ולהנחות אותו להראות לה מה יש לו שם מתחת. (ואחרי הכל, למה לא? הוא עומד למבחן והיא לא: היא צריכה לוודא שמה שיש לו זה מה שהיא רוצה). ומכאן הדרך קצרה -- חיחי -- לתיבת פנדורה של הנאות שמותרות לה אך לא לו, ואני מניח שמי שקראה פה קצת יודעת למה אני מכוון.

הנה עוד: זה להם כבר דייט כך-וכך והם בסלון, והיא אומרת לו שהיא ממש רוצה כבר להיות עירומה לידו, אבל לו עוד לא מותר לראות. והיא מנחה אותו לעצום עיניים. אין פה אפילו את הנחמה הקטנה שבקשירת העיניים, אלא כורח בלתי פוסק להתאפק מלפקוח אותן, מלווה בידיעה הצורבת שכל מה שהוא צריך לעשות כדי לראות את כל מה שהוא רוצה לראות זה לתת לאינסטינקט הפשוט לנצח. הוא נאבק, והיא מתרווחת בנחת על הספה: הם מדברים על הדברים שמעניינים אותם, והיא ממוללת שד, יודעת שאין לו מושג שזה קורה עכשיו, שהיא נוגעת בעצמה, שהוא היה משתגע אם היה יודע. עוד: לו אסור לשלוח ידיים, אבל היא כבר מטיילת על הגוף שלו בבטחה של היכרות ארוכה. אפשר לקפוץ קדימה בזמן (בפנטזיה מותרים קיצורי דרך): היא מסבירה לו שהוא צריך להפוך להיות גאד-דאם טוב מאוד בלאכול לה את התחת לפני שהוא יזכה לראות לה את הפות. מין אמיתי, כמו של אנשים רגילים? היא מסבירה לו שזה לעולם לא יקרה, שהסיום המתוק שהוא יכול לצפות לו הוא לנשק וללקק, וגם אם זה שקר מוחלט הוא לא יודע את זה, הרי הוא כושל בדרך הזאת עצום-עיניים, מחזיק ביד שמובילה אותו.

…יש להם עניין עמוק באחרים.

אנשים שמעניינים אותי יודעים להביע עניין.

אנשים שמעניינים אותי, הכל מעניין להם.

אנשים שמעניינים אותי, יש להם עניין בלתי פתור. 

אנשים שמעניינים אותי יודעים לא לעשות מזה עניין.

אנשים שמעניינים אותי, תמיד יש להם יד בכמה עניינים.

אנשים שמעניינים אותי, יש להם ראש בעננים.  

זכרונות קטנים, מתוקים: אני אומר לה את הדבר הזה שמעצבן אותה והיא עושה פרצוף ורוקעת ברגל, מוחה על העלבון אבל מקבלת אותו בהשלמה, ואז אני מבין שאנחנו משחזרים סצינה ממערכות יחסים ראשוניות, ילדיות, ולא פלא שאני תמיד יוצא עם אחיות קטנות שיש להן אחים גדולים. 

אני כשלעצמי, אני וילה בג׳ונגל. אני לא אוהב צעקות, לא נדלק מאגרסיביות. הפגנות כוח לא עושות לי את זה ושום דבר לא מייבש לי את הכוס כמו דיסטנס יענו-צה״לי. אם היה לי שולט*, הוא היה נשמע בדיוק כמו ג׳יימס הופמן --

-- שאני בטוח שגם כשהוא כועס הוא ממשיך להשמע כאילו התינוק בדיוק נרדם בחדר ליד. כשהוא היה רוצה לחנך אותי, הוא היה עושה את הפרצוף המאוכזב שהוא עושה כשהוא שותה קפה פחות ממצוין ואני הייתי מתכווץ מבפנים ונשבע שמעכשיו אני מתחיל להתנהג יפה. כשהוא היה מענה אותי, הפה המשונה שלו היה מתרומם בחצי מעלה, חצי חיוך סרדוני, ואני הייתי מסתפק בזה: רמז של חיוך שווה הרבה יותר מצחוק מתגלגל.

__________

* אני כידוע סטרייט מאוד והלוואי עליך חצי מהנשלטות שהיו לי.

1. מלאי במחבת כסנטימטר שמן בעל טמפרטורת עישון גבוהה, כמו קנולה.

2. הורידי את החולצה ואת המכנסיים.

3. גם את החזייה והתחתונים, הכל צריך להגיד לך?

4. צרי מהתערובת קציצות קטנות ושטחי אותן בידיים. מותר ורצוי להתלכלך.

5. הטילי את הלביבה שיצרת אל השמן.

6. אם השמן משפריץ ולא כואב לך -- שכחת להדליק את האש. דלי את הלביבה ונסי שנית.

7. מטומטמת.

8. הטילי את הלביבה שוב. אם קפצת -- השמן מוכן.

9. המשיכי ליצור לביבות ולזרוק אותן לשמן. נסי לפזר את השפריצים כך שיפגעו בחזה שלך במקומות שונים.

10. גם על הבטן זה בסדר.

11. נקודות בונוס אם את פוגעת בפטמה.

12. אם את כבר שם, מרחי על עצמך קצת מהקמח. אולי תהפכי בעצמך ללביבה.

13. דלי את הלביבות המוכנות עם קצות האצבעות והניחי אותן על הצלחת שלי.

14. לכי להתקלח, את מטונפת.

15. בתיאבון לי.

פורסם במקור לפני כך-וכך.

חנוכה. חיכית לחג הזה כל השנה, אז למה את מתחבאת בארון?

צאי, צאי. כן, השקשוק הזה שאת שומעת זו חבילה חדשה של נרות חנוכה. אבל זאת לא סיבה לחסום את הדלתות של הארון בגופך ולקוות שאני לא אצליח לפתוח אותן. קודם כל, כי את חלשה ואני חזק; וחוץ מזה, כי הדלתות של הארון נפתחות החוצה.

הנה, פתחת אותן ואת יוצאת. וגם עשית מה שאמרתי לך: נשארת בלי בגדים. בחורה עירומה יוצאת מארון בגדים -- עכשיו, זה מצחיק. די, אל תעשי פרצוף כזה. אני צוחק איתך, לא עליך.

בואי, תנשקי לי קצת את הנעליים. זה תמיד מרגיע אותך. לא ככה, בפה קפוץ. את לא רוצה להתחיל את הנר הראשון של חנוכה עם בעיטה בשיניים?

או, זה כבר הרבה יותר טוב. יותר רוק. איפה הלשון שלך? להרטיב, להרטיב. הי, הי, אל תקפצי ככה. כן, אני מצית גפרור. כן, אני משתמש בו כדי להדליק נר. ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם... או, הנה את צוחקת קצת. נכון שהכל בסדר? יש לנו המון נרות, יש לנו המון זמן, ויש לנו די מעט ממך, ככה שבטח נצליח לכסות את הכל. די, את בוכה עוד פעם. הנעל שלי כבר רטובה מרוק, אני לא צריך דמעות על הג'ינס.

הנה משהו שישמח אותך. בואי, על ארבע. מאז שהחלפתי לך מרכך כל כך כיף למשוך לך בשיער. שימי את הכוס שלך על המגף שלי. תתחילי לחכך. את יכולה לחבק את הרגל שלי. אני אוהב אותך כשאת מסתכלת במבט מסכן כזה מלמטה. כן, הנרות האדומים יותר כואבים. אבל תראי איזה יפה הוא דולק. איפה תהיה הטיפה הראשונה? את תבחרי. אני אתן לך לאונן ככה עד שתבחרי. נכון שלא הייתה סיבה להתחבא בארון? אה, אני רואה שזה מוצא חן בעיניך. עכשיו את מתחככת כמו שצריך. נו, איפה הטיפה הראשונה? על הציצי? ירכיים? אולי ככה על הלחי שלך, איך שאת מסתכלת עלי מלמטה? הנה, התחלת לייבב שוב פעם. מה את לוחשת לתוך הג'ינס שלי? אם מותר לך לגמור? זאת לגמרי בחירה שלך. אם בא לך, תגמרי כאן ועכשיו. כמובן שאחרי שתגמרי כל השעווה החמה הזאת תכאב לך הרבה יותר. אבל את תמשיכי לאונן עד שתבחרי מקום שימצא חן בעיני.

אה, התחת. קדימה, על ארבע. תרימי אותו גבוה באוויר. כמעט שובר לב לראות אותך קמה מהמגף שלי, כאילו הכוס שלך מסרב לוותר על המגע. גבוה, גבוה באוויר. חשבתי שלרגל כריסמס נעשה לך שת אחד באדום, שת אחד בירוק. נכון שהטיפה הראשונה היא הכי מענגת? איזה יפה היא על השת הימני שלך. אני אחכה עד שתפסיקי להתפתל. קדימה, תתרכזי. נשקי קצת את הנעל שלי. את טעימה לעצמך? יופי. טיפ, טיפ, טיפ: את יפה מרגע לרגע. תפסיקי להתפתל, או שזה ייקח כל הלילה. לקקי קצת. יש לנו תחת אחד כמעט מושלם. כן, אני יודע שזה כואב יותר קרוב לאמצע. אין צורך לצעוק. את יכולה לבכות בשקט. לקקי את עצמך מהנעל שלי. אני רוצה אותה נקייה עד שנגמור עם הירוק.

הנה, את ברכת כריסמס מהלכת. בואי נעשה ממך ברכה. לכי תביאי את המצלמה שקיבלת למתנה מאימא שלך. לא, אל תקומי, זה יגרום לחצי מהשעווה להתפורר, ואז תצטרכי גם לנקות וגם לחטוף את זה עוד פעם. על ארבע. לא ככה, משעמם, כמו חתולה. קשתי קצת את הגב. יופי. אוי ואבוי, עכשיו ראיתי מה שכחת לעשות. תחזרי הנה עם המצלמה. מה שכחת לעשות? אה? כמה סטירות יזכירו לך? שש? אוקי. נזכרנו, אה. אבל יש עוד ארבע. קודם תקבלי אותן ואז תספרי לי מה שכחת.

מה שכחת? לגלח, נכון. דיברנו על זה כבר כמה פעמים, נכון? כמו שאני רואה את זה, אמרתי לך מספיק. שבי על התחת. אני יודע שהוא כואב ושתצטרכי לנקות את השטיח. תני לי נשיקה. כמו שאני רואה את זה, לך יש הרבה שיער מיותר ולי יש הרבה שעווה. מי אמר שאי אפשר לעשות שעווה עם נרות חנוכה? ויש לנו שבעה נרות לפנינו.

את יפה כשאת בוכה, בייבי, אבל אני לא מבין מה את ממלמלת. מה את אומרת? אה, "לראותם בלבד?" איזו חמודה.

כמו לביבה.