אני מתעורר על הספה בחדר-בלאגן עם זין כואב ולב דואב. הדלת לחדר השינה שהיה שלי אתמול פתוחה. היא יצאה כבר לעבוד. על המקרר היא השאירה פתק, "תחליף לי מצעים, אני אנסה לצוד הערב".
היא תמיד זזה מהר.
אין לי מה לעשות היום. למעשה, מעכשיו ועד סוף השבוע משתרר ריק גדול, מדבר נטול מחוייבויות. אני מסיר את המצעים שלה (שלה?) ומחליף אותם בשחורים עם הפסים, חושב על הפעם ההיא שבהיתי בהם מאוד מקרוב בעוד היא מאחורי ומיטל מעודדת אותה בקול גדול: "יותר חזק, עכשיו את פמיניסטית!"
היא תמיד זזה מהר, אבל בלי מיטל כל זה לא היה קורה.
****
יצאנו חצי שנה בערך כשמיטל הופיעה בחיים שלנו. הן נפגשו בחדר הכושר ומיד פצחו בחברות סוג של אפלטונית, אם כי, כך היא סיפרה לי, "כשאנחנו מתקלחות מיטל בוהה בגוף שלי וזה נעים". לפיכך הרושם שקיבלתי לגבי התפקיד שמיטל תשחק בחיים שלנו היה מוטעה מראש. היינו שוכבים והיא הייתה אומרת "מיטל אומרת ש..." ו"מיטל חושבת ש..." ואני הייתי מקשיב בחצי אוזן ומדמיין את הגברת הערטילאית ההיא, שלפי הדיווחים הייתה לה גזרה דקיקה, תחת שובב וציצים קטנטנים, באה למיטה שלנו לצורך הקמת שלישיה סוערת, שעשויה להיות חד פעמית או אפילו בגדר סנונית ראשונה לקראת אביב לוהט.
בדיעבד, הייתי צריך להקשיב למה שמיטל אמרה וחשבה.
"מיטל אומרת שפמיניסטית אמיתית מזדיינת עם סטראפון", היא הייתה אומרת, למשל.
"גבר פמיניסט הוא גבר נעול", היא גם הייתה אומרת.
היו לה גם כל מיני תיאוריות לגבי מי צריך לעשות את הנקיונות בבית.
****
אני חושב לכבס את הסדינים אבל מחליט לחכות שאצטרך לנקות את מה שהיא תעשה בערב. ליתר ביטחון, ובלי שאף אחד מבקש ממני, אני מעביר סמרטוט בחדר השינה שלה.
