ירקרקות האופר

1. עידכון מן החזית הביתית: הרצפה שטופה ורוב הכיסאות במקום. מצעים חדשים ואף כחול של אסלות באסלה. לשש שקל שלום.

2. כל מיני טרנדים חדשים שוטפים ומקיפים את הכלוב: למשל, שולטת שרוצות כסף וקצת גאות בזה. בזה דנו בכובד ראש. מה שיותר נחבא מן העין הוא השימוש הנלוז, והנפוץ, כך נראה, במילה "מיוחד" להטיותיה: כל מיני שחושבים שה"עולם" של ה"שליטה" הוא "מרגש ומיוחד"; "מיוחד ומדהים"; בחורות שמחפשות "אדון מיוחד"; כל מיני "מיוחדות" שרק אדון מאוד "מיוחד" יכול לשלוט בהם בצורה שתהיה, כך, נראה, "מיוחדת". הנה עדכון לשוני חשוב: השימוש במילה "מיוחד" מסמן אותך מעשה מרקר זוהר עם נצנצים בתור מישהו מאוד מאוד רגיל. אם הייתם מיוחדים לא הייתם כאן, מאווררים מילים עבשות כמו "מיוחד" כדי לתאר חווייה שאתם לא באמת מצליחים להבין.

3. אני בכלל לא עצבני, מה פתאום.

4. יש משהו דביק על הסכין שלי, דביק ואדום; יש לי את החשד ששותפתי למזימת הסופגניות הגדולה של השבוע שעבר השתמשה בה כדי לחתוך ריבה. אל תשאלו אותי למה. הדבר הזה לא יורד באמצעים הקונוונציונלים המוכרים לאדם, כמו מים חמים וספוג. אני תוהה אם אני אצטרך לתת את הסכין שלי להשחזה רק בשביל שהדביק הזה יירד. בקיצור, הסכין שלי דביקה -- וזה לא מטאפורה לכלום.

5. תשתקו.

6. חוויית החורף והגשם משתנה מהותית ביחס לגובה שלך מהמדרכה. במיוחד בתל אביב. אם בחורפים קודמים ביליתי את הזמן בלגימת צ'אי מהביל מהקומה המי-יודע כמה, תוך התבוננות מהורהרת ועטוית-סודר בגשם הצונח מעדנות אל האינסוף שלמטה, הרי שדירתי (המגניבה הרבה יותר) שוכנת בקומת הקרקע, שם שכנות סוטות מציצות לי ואני חווה במלוא עוצמתה את העליבות הנוראה שהגשם משפיע במדרכה התל אביבית: הכל אפור ובוצי ומתפורר בגובה הזה, הכל טיח שנמס במים וצמחים מגעילים שזוחלים החוצה מתוך שלוליות.

7. אני מאוד רגוע.

8. מגרד לי בכף יד ימין, גירוד כזה שאפשר להעבירו רק בסדרה של חבטות ארוכות וליטופים נמהרים. אני מסתובב עם הגירוד הזה כמה ימים, מרוצה (?) מזה שהוא לא עובר בינתיים. כשאני מדבר עם מישהו זקן ועייף ושמרני ומשעמם במיוחד אני מלטף את היד ומחייך.

9. רגוע, רגוע.

9. פתגם סיני עתיק: אטב כביסה חדש כואב יותר מאטב כביסה ישן.