לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 14:01
1. עדיין קודחים לי. אולם כעת המקדחה המייבבת בשקט הגיעה לקרשנדו של יללתה השיפוצית, ואליה כבדרך קרשנדים הצטרפה הסימפונייטה כולה, וכעת הלמות הפטישים, המהווים חטיבת קצב הדוקה, מלווים את רעש מקדחי האוויר, המשחקים וריאציות עדינות על הנושא שהתוותה המקדחה רק יום קודם. מי שרוצה לשכן סופר נרגן בשעות היום בביתו ו/או מתחת לשולחן כתיבתו יתוגמל מינית כמקובל בתעשיה.
2. מדהים, דרך אגב, איך מחמאה אחת, מנוסחת בקפידה וכנה, יכולה לעשות לי לא רק את היום, אלא גם את השבוע.
3. בפעם הבאה, תזכירו לי לספר לכם על אפיית לחם.
