לא יודע אם כחבר נושא כרטיס בפטריארכיה (ע״ר) מותר לי להעיר על המקרה אבל היר גואוז ואם חרגתי מסמכותי תנו לי בראש.
זו פרשה שמסעירה מאוד את הקהילה הפמיניסטית, ש״כולן״ הייתה עד לשבוע שעבר אחד האירגונים הבולטים והמרתקים בה, אבל להפתעתי* היא לא עושה הדים בקהילה שלנו, הבדסמית. והיא אמורה, כי למרות שהחלק הקשה בפרשה הוא ההתנהלות של ״כולן״, הרי שלוז העניין הוא ההטרדה החוזרת ונשנית שעברה הפעילה. וההטרדה הזאת? היא הטרדה בדסמית.
מתוך הראיון לקרן נויבך המלכה ברשת ב׳:
המנהלת שלפה מהמגירה שוט – והצליפה לה ביד. "היא שאלה אותי איך זה גורם לי להרגיש, ואם זה 'עושה לי את זה'", מוסיפה נועם וממשיכה ומספרת "היא לא הסתירה את זה – היא סיפרה לאנשים שזה מה שהיא רוצה ממני ושהיא וחבר שלה מפנטזים עליי".
"היא הוציאה אזיקים, סיפרה שהם קנו אותם לאחרונה, ושואלת אם אני רוצה לנסות, כמה הם מחכים שאני אבוא ואיזה כיף זה יהיה. אני יושבת שם ולא יודעת לאן לברוח, אני קופאת".
הבלוג הזה הוא לא בדיוק מקום שבו מחנכים ומטיפים. אבל יש שתי נקודות שאני מרגיש חובה להתעכב עליהן:
1. הטרדה מינית והטרדה מינית בדסמית אינן שקולות. כן, על כולנו מוטלת החובה לא לדחוף את העניין המיני שלנו לחיים של מי שלא הביע בנו עניין. אבל בדסמ הוא הרבה יותר קשה לעיכול והרבה יותר חמור עבור מי שהוא לא במקרה אחד משלנו. כן, לנו זה נעים. אבל עבור רוב האנשים זה מרתיע, בלשון המעטה. הטרדה בדסמית היא גם יותר אלימה, כי, נחשו מה? אנחנו מתעסקים באלימות. ללטף מישהי שלא רוצה את זה -- זה מזעזע. להכות מישהי שלא רצתה בזה -- זה הרבה יותר חמור. החשיבות שבלא לערב במיניות שלנו עוברי אורח גדולה מזאת של ונילים.
2. לכאורה, לבדסמים יש הרבה יותר מקום לדון בפרשה הזאת, כי לבדסמ, מכיוון שהוא מה שהוא, צריכים להתלוות יותר פרקטיקות וכללי התנהגות שידאגו שבזמן שאנחנו נהנים מהקינק שלנו, אנחנו לא מחרבים לאחרים את החיים. צריך להיות פה דיון על איך נפתחים לגבי המיניות שלנו עם אנשים אחרים. צריך להיות דיון, ער ונמרץ ובלתי נגמר, על איך מתחילים עם אחרים, איך מותר לגשת, ובעיקר איך מותר לגעת. בלי הדברים האלו -- ועוד דברים, שבאמת קטונתי מלפרט פה -- המילים שאנחנו אומרים כדי להרגיש בנוח עם עצמנו, כמו SSC, כמו RACK, הן בגדר סיסמאות חלולות.
_________________________________
* אני לא באמת מופתע. אנחנו לא באמת קהילה.
