ירקרקות האופר

אני מסובבת את המפתח בחריץ ונכנסת. יש לנו טקס כזה כשאני באה אליו הביתה: בכניסה, על הבלטה הראשונה, אני מתפשטת, יורדת על הידיים והברכיים וזוחלת ככה אליו. אף פעם לא הייתי לבושה בבית שלו, וחוץ מהפעם הזאת שנפצעתי בברך, אף פעם לא ראיתי את הבית מגובה של עמידה. אני שומעת שהוא צופה במשהו, אז אני לוקחת את הזמן ומקפלת את הבגדים שלי יפה-יפה ומניחה על השולחן בכניסה.

בסלון, הוא יושב על הכורסה עם הטאבלט על הברכיים. מתוך הטאבלט מישהי אומרת משהו כמו ״five, master, thank you״ ואני נדרכת. עוד כמה צעדים לכיוונו ואני רואה את המסך: הוא צופה בפורנו. בחורה מאוד יפה, עם ציצים מדהימים, בוכה על המסך. מהטאבלט עולה קול של צליפת שוט ורעד עובר לי בכל הגוף. אני מקללת, קמה על הרגליים והולכת בחזרה לדלת. בן זונה. הוא ידע שאני באה, מה הקטע? אני חוטפת את הבגדים ומתחילה להתלבש. שיזדיין עם הטאבלט שלו מבחינתי. אבל אז עולה הקול שלו מהסלון, והקול הזה אומר ״הנה״. אם הוא היה אומר ״סליחה״ או ״בואי בבקשה״ הייתי ממשיכה להתלבש, אבל ה״הנה״ הזה... וככה, לובשת תחתונים ומחזיקה חזייה ביד, אני הולכת בחזרה הנה.

הסלון נראה הרבה יותר קטן מהזווית הזאת. הוא מסתכל עלי עכשיו, הבן של זונה, במבט משועשע, סוקר את הגוף שלי, משתהה על התחתונים. אני בטח אדומה מכעס (הוא אוהב להגיד לי במצבים כאלו שהלחיים הלא נכונות מסמיקות) וזה לא מזיז לו. הוא מצביע על השטיח, ליד הרגליים שלו, ואני עומדת שם, מעבירה משקל מרגל לרגל, והוא מחכה. שנינו יודעים שאני אשבר ואני אכן נשברת. אני לא יודעת מה מכעיס אותי יותר, המבט שלו, העובדה שברגע שאני על הברכיים מולו עובר בי רוגע כזה, או העובדה שהפורנו עדיין מנגן.

״אני לא מאמינה עליך,״ אני מתחילה להגיד.

״רגע, אני מבולבל,״ הוא אומר.

״מה מבולבל, מה אתה מבולבל,״ אני אומרת.

״לא זוכר ששאלתי אותך מה הבעיה״.

עכשיו אני מבולבלת ולא יודעת מה להגיד.

הוא מושך את הרגע. החצי-חיוך הזה לא יורד לו מהפרצוף. אני קולטת שהחזייה עדיין ביד שלי ושומטת אותה ככה, לא מקופלת, על השטיח. נוח לי על הברכיים ואני רוצה להרוג אותו. הוא שולח רגל יחפה, מלטף לי את הלחי, ואני מרגישה כמה שהלחי שלי חמה. הרגל יורדת במורד הגוף שלי, הבהונות תופסות את התחתונים ומפשילות אותם עד הברכיים, מטפסות למעלה אל הכוס שלי וחופרות שם.

״רטוב,״ הוא מעיר בחיוך.

״אז מה,״ אני ממלמלת, מובסת.

״תרימי ידיים, אל הפנים״.

אני מרימה. הוא מניח את הטאבלט על הפנים שלי ואני תופסת אותו. ״את עכשיו מעמד לאייפד,״ הוא אומר, ומסדר אותו על הפנים שלי ככה שהוא מסתיר לי את העיניים אבל מגלה את הפה. אני רועדת מכעס והוא מניח יד על כל לחי שלי, מייצב אותי. אני שומעת את הריצ׳רץ׳ שלו נפתח. והדבר הבא - הסרטון חוזר לנגן.

״seven master, thank you״. וככה, בלי שאני מרגישה כמעט, הזין שלו חודר לפה שלי. אני מתה לנשוך אבל ההרגל מכוון אותי: למתוח את השפתיים מעבר לשיניים, להרפות את שרירי הגרון ככה שיהיה קל לו לזיין.

"twenty master, thank you״. אני נחנקת על הזין שלו והוא ממשיך ללפות לי את הלחיים ואני ממשיכה לבהות בתחת של האייפד, לחשוב על הבחורה הזאת. הוא כמעט קורא לי את המחשבות ואומר בקול גנחני, ״הלוואי עליך ציצי כזה״. הוא עוזב את הלחיים שלי כדי לסחוט לי את הציצים הקטנים מדי שלי, ואני מסיעה את הראש שלי על הזין שלו בעצמי.

״fifty master, thank you״. הוא גונח שוב ופולט מנה מכובדת של זרע ישר על הלשון שלי.

״fifty... one״. הבחורה עם הציצים היפים יותר משלי וסף הכאב ההרבה יותר טוב משלי מתחילה להשבר. הוא מרים את האייפד מעל הפרצוף שלי ואני ממצמצת באור.

הוא קורץ לי.

אני בולעת את הרוק.