ובחלומי אני יושב בחברתם של מומחים.
הפורום שלנו שלו ונעים (ובחלומי, כולם ספונים בספות עור ומעשנים סיגר טוב ומלטפים בהיסח יד סאבית או סאב השרועים לרגליהם). כל מי שנמצא בו יודע על מה הוא מדבר. כשהם מדברים, אתה משתתק כי אתה רוצה להקשיב להם: כי יש להם מה להגיד, וכי הם מדברים בהתלהבות השמורה לבעלי עניין עמוק שמדברים מנסיונם. לעיתים רחוקות תשמע אותם נכנסים זה לדבריו של זה, וכשזה קורה, זה בגלל שהנושאים המדוברים מציתים את התשוקה שלהם באופן שקשה לשלוט בו. ובכלל, הם מיושבים, והם נעימי שיח, והם שנונים, כך שגם אם הם יתנצחו יהיה תענוג להקשיב להם.
מישהו שואל שאלה הנוגעת לסטייה שלו: מיד יקום מישהו שהתחום הזה יקר לליבו ויאיר אור על הנושא, יתאר את הדרך שבה הוא עובד בעולם האמיתי, יחלוק את נסיונו, יבאר קושיות קשות. מדי פעם בפעם מישהו ינער את אפר הסיגר לתוך מאפרה ומישהו אחר ייקח את הבחורה שלו לזרועותיו ויעשה בה מעשים, והשאר יביטו מתוך עניין ומתוך יישוב דעת ויתרשמו, ויהנו זה מחברתו של זה.
כאמור, בחלומי.
לפני 16 שנים. 26 באוגוסט 2008 בשעה 15:48
