אני מהדקת את הסרט הצהוב סביב המותניים, מחליקה את הידיים על העור שלי. סביב התחת שלי... שמרגיש לי פתאום תפוח וקפיצי ועולה על גדותיו. במורד הירכיים... שהתמלאו והתמצקו אף הן. אני לופתת אותן בשתי ידיים, כמו שהוא עושה כשהוא מזיין אותי. על הציצים... ששוקלים פתאום המון, גם הם עולים על גדותיהם. אני לוקחת את הזמן -- אני לא יודעת מתי הוא יבוא ואולי זה ייקח שעות. אני מכוונת את התחת לעבר הדלת ומורידה את הראש שייגע ברצפה ומחכה ככה. את סרט התופרות הצהוב סידרתי ככה שהוא יראה את היקף המותניים החדש שלי: 111. אני כורעת ככה, רכה ותפוחה, הפטמות שלי מלטפות את הבלטות, ומחכה לו.
***
״נו, תגיד משהו״.
״עדיין התחת השני הכי טוב בארץ״. הוא מעסה לי אותו בחיבה, טופח, חלש ואז חזק. הדלת נטרקת מאחוריו. אני שוקעת לתוך הרצפה.
״אבל מאוד חשוב לשבח על הישגים!״ אני מוחה.
הוא מלטף לי את הכוס עם הנעל. ״111, מה. גמרת את ארוחת הבוקר שלך?״
״הכל״, אני אומרת. ״אפילו את הדבר הירוק הזה ששמת על ההולנדייז״.
״צלפים?״
״פוי״.
״ליקקת את הצלחת בסוף?״
״ליקקתי״, אני מחייכת.
הוא מניח את הנעל שלו על הראש שלי ומסובב, קצת כמו שדורכים על סיגריה. ״ילדה טובה״, הוא אומר בקול גאה.
״ואנחנו כבר באמצע הדרך...״ אני ממלמלת לתוך הרצפה.
״אלא אם כן,״ הוא אומר ומפסיק לסובב.
״אלא אם כן?״
״אלא אם כן מעיין תפחה מאז. מעניין מה איתה״.
הכוס שלי, פועם מעלבון וקנאה ואימה, מאיים לטפטף על המכנסיים שלו. הוא צוחק לעצמו ומרים אותי מהשיער. הוא מצמיד אותי לדלת ואני רואה את תועפות השקיות שהוא הביא מהשוק. הוא מחדיר אלי אצבע כאילו הוא בודק, ולוחש לי, ״היום אנחנו עושים ערב בפריז״.
***
אני יושבת על הרצפה של המרפסת ומסתכלת על השעון ואיך הוא לא זז. מחדר העבודה עולים קולות של שיחת זום משעממת, ודרך החרך בין הדלת למשקוף אני רואה אותו יושב, דרוך ומרוכז. קערות האוכל של החזירה, כלומר שלי, כמעט ריקות. בתחחתית קערת מרק הבצל עוד דבוקים מספר חוטי בצל, ואני חושבת שלטובת התחת שלי, כדאי שאלקק אותם משם לפני שיתייבשו וידבקו. בקערה של האו-או-בה, שם שכיף להגיד בפה מלא, חצי ביצה עלומה עוד נשפכת לרוטב היין והשאלוט בקרקעית.
השעון מואיל בטובו. אני עוזבת את קערות החזירה שלי באנחה וזוחלת לחדר העבודה. אני נזהרת מאוד לא להיות בקו הראייה של מצלמת הרשת שלו. הוא ממשיך לדבר עם חברו הטוב, הזום, וכל מיני קולות מדברים על Q1 ואז על Q2 ועל ARR והמילים מאבדות משמעות כשאני מנשקת לו את הרגל החשופה. אני מרימה מבט מדי פעם, כדי לראות אם הוא מוריד מבט מדי פעם, אבל הוא מרוכז.
השיחה מסתיימת בעשרים דקות איחור. לי בדיוק נגמר הרוק בפה, והרגליים שלו מבריקות.
״אין סבלנות, מה?״
״זאת שעת הסקווט היומית שלנו, מלכי ואהובי. אז למה אתה מעפן ועובד?״
הוא סוטר לי בעוצמה ובחיבה. אני מעריצה אותו והוא מסיר את החגורה.
״היום נעשה את זה קצת אחרת,״ הוא אומר ופושט את החולצה. הוא קושר אותה סביב הפנים שלי והעולם נחשך, מתחדד. הוא לוקח לי את היד ומרים אותי לעמידה ואני נכנסת לעמדת הסקווט שהוא לימד אותי
(חמישים סקווטים ביום)
עם הידיים מאחורי הראש והברכיים כפופות. ״למה אחרת,״ אני ממלמלת, והוא אומר ״כי אני מעפן״ ואני בולעת את הרוק. ״חכי פה״. אני מחכה בחושך. מוזיקה נדלקת בחדר אחר. הדלת נפתחת ונסגרת. מגירות נפתחות ונסגרות וצעדים. אני עושה סקווט קטן, רק בשביל עצמי. ועוד אחד, ועוד אחד... אני מרגישה את הגלוטוס מקסימוס שלי נדרך, שורף, פועם, תופח. אני מדמיינת את התחת שלי במראה של חדר השינה, כשאגיע ל-120, עיגול מושלם, שדוק של זרע מטפטף ממנו. התחת השורף שלי מתגעגע למגע של הזין שלו, והתסכול מוצא את עצמו בעוד סקווט ועוד סקווט.
לבסוף מגיעה צליפת החגורה המיוחלת. התחת שלי שורף משני סוגים שונים של אש.
״התגעגעתי,״ אני לוחשת לו, ומקבלת עוד צליפה. הצליפות מרגישות שונות היום -- קצרות וצורבות, אכזריות. אני כורעת עד הרצפה כמעט, מבליטה את התחת כמו שהוא לימד אותי. כשאני עולה לעמידה השוט מצליף שוב, ושוב, מאחורי, עד שאני כורעת שוב. זה קל יותר בעידודו, אפילו שהצליפות כל רך רשעות היום.
״את עושה יפה,״ הוא אומר מלפני. אני כמעט נופלת. הוא מחזיק לי את הפנים בשתי ידיים ומנשק והשוט צולף שוב מאחורי.
״מי זאת?״ אני שואלת ויודעת מיד.
״מה את אומרת על התחת שלה, מעיין?״
״אה,״ אומר קול נשי עמוק ומחוספס מאחורי, ואני חוטפת עוד צליפה. ״קופץ נחמד״.
אני עושה עוד סקווט ועוד סקווט. שלושה סוגים של אש בוערים בי. הצליפות מפסיקות. אני מתנשמת כל כך חזק שלוקח לי רגע לשמוע את קולות ההתנשקות, סנטימטרים מאחורי. אני עושה עוד סקווט ופוגעת ביד של אחד מהם והיא מלטפת אותי. קולות ההתנשקות הופכות לקולות התפשטות, ואז גניחות. אני מנסה לא להפסיק ונשברת. מעיין נאנחת בקצב והוא גונח כמו שהוא מעולם לא גנח איתי. אני זוחלת ומגששת על הרצפה ומוצאת את הרגליים שלו ומנשקת, מרגישה את השוק שלו נכנסת לי קצת בראש כל פעם שהוא נכנס לתוך מעיין. הוא מרים את הראש שלי עם הרגל שלו ומניח אותה על הרגל של מעיין. אני מנשקת את טעם הלק מהאצבעות שלה.
״תראי מה זה מותק,״ הוא אומר. ״מעיין תפחה! אני חושב שאנחנו עולים ל-130״.
