סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

לפני 15 שנים. חמישי, 29 ביולי 2004, בשעה 05:13
יש, במו עיני ראיתיהם, אנשים שטוב להם רק כשהם תחת לחץ נוראי.
ויש כאלו -- אתם בטח מכירים גם כן -- אנשים שצריכים להרגיש מין ריק ביום שלהם, הרגשה שאין לאן למהר ואין לאן ללכת, כדי להרגיש שלמים. ויש כאלו שחייבים לשמוע מוזיקה, ויש כאלו שצורכים סמים. אני ככה עם כתיבה, אבל הפעם לא מדברים עלי.
תהיה מה שתהיה אותה נקודת משען, כזאת היא -- ולאיש או לאישה הנשענים עליהן, אלו גם נקודות אכילס, משום שבהיעדרן אוזלת השמש מהשמיים, הטעמים והריחות מתפוגגים, והכל נוסג למין אפרוריות כזאת כמו בפעמים בהם ירוקי הולך לים ואפורי נשאר לסייד את הבית. אני חייב לכתוב, ומישהו שאני מכיר ואוהב חייב להרגיש קצת נרדף.
זאת לא הנאה נעימה; זאת תלות ששום התמכרות לא תוכל לה (למרות שבטח מכורים מחליפים את המוקדים האלו בסמים שלהם.) זאת חשיבות שאחר כך תולים בה משמעויות ואופנות ולא מעט סגנון אישי, וכולנו קצת משוויצים בנקודות האלו שלנו: אני והחברים שלי בכמה שאנחנו עסוקים וכמה מעט ישנו בלילה; אני משוויץ קצת בכתיבה שלי; וכן הלאה.

אף פעם לא חשבתי על זה -- לפחות עד שהגעתי לפה -- שבעצם, גם התמסרות (או שליטה) מינית יכולות להיות כאלו מין מוקדי קיום. שמישהו יכול לתלות את השמחה או את העצב שלו, את הגדרת האישיות שלו בכללותה, בשוטים וחוקנים.
כלומר, זה רק הגיוני. מעטים מן המוקדים האלו עוסקים בדברים שמעוררים פחות מרגשות חזקים מאוד. אף אחד לא מתמכר ללהרגיש בסדר. קשה לחשוב על משהו שהוא משתלט ועוצמתי כמו בדסמ. מאוד הגיוני, הכל. פשוט לא חשבתי על זה אף פעם.

אני לא כזה. (זוכרים שאמרתי שהפעם הנושא הוא לא אני? אופס.) אני אוהב את רעיון הבדסמ, ואני מת על הביצוע שלו. כשזה טוב. אבל אני לא יכול לדמיין את עצמי בלי כל מיני דברים, וסקס שכואב זה לא אחד מהם. אני מאושר גם כשלא מרביצים לי ולהפך. אני לא סובל מתסמינים של נסיגה כשאין לי מישהי להגיד לה מה לעשות.
ייתכן שבגלל זה אני מרגיש מעט זר בין הנוכחים כאן. למשל, לי נראה לא הגיוני בכלל לשים מין סוגריים חמודים ליד השם שלי כדי שיבהירו לאיזה פלג בדסמי אני שייך. מה זה משנה, אני תוהה לעצמי. לא נשמע לי טבעי להציג את עצמי בפני אנשים בשר ודם בכינוי שסך-הכל מסתיר את השם שלי באינטרנט מפני חטטנים. אני לא מרגיש צורך לפנות למישהי שאני לא מכיר בכינוי "כלבה" או להשפיל את עצמי בפני מישהי שאף פעם לא פגשתי. והאנשים שאין ספק שהבדסמ ממלא חלק כל כך חשוב בחיים שלהם עד שבהיעדרו, הם יהיו די חסרי סיבה, ובכן, הם נראים בעיני הירוקות והאפורות קצת כמו עב"מים.

טרוניות של לילה שהופך ליום. טרילילי טרהלהלה.
אריאנה​(שולטת) -
ה?א?ר?ה [לתופעו?ת שלא לגמרי סמו?יו?ת מעי?ן, אך זקוקות לה לרו?ב] והמו?ן חומר למחשבה.. המון
לפני 15 שנים
babywoman​(אחרת) - גרין...אני מזה מזדהה איתך...חבל על הזמן
KISS
בייבי
לפני 15 שנים
הדום לרגלייך​(נשלט) - אכן בלוג לחכמים.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י