ירקרקות האופר

1. הי, מה קרה פה? הלכתי לשבועיים ופתאום אני אפור. ולא מהסוג שאם הופכים אותו, יש ירוק בצד השני; אפור, אפור נטול זהב. כשהלכתי, הלכתי נוצץ; חזרתי ואני דהוי ומר כקיר בתל אביב.

2. קשה להיות בצד של הבנים; למרות שמדי פעם איזה סאב מציע ללקק את הרגליים או את חור התחת של המלכה הנכבדת, כלומר, שלי, אף סאב לא קונה לי בסתר מנוי זהב. זה לא שאין לי את מחיר הפלאפל-עם-קולה שעולה מנוי בכלוב, או שאני אוהב שקונים לי מתנות, להפך; מפעמת בי תחושת חובה מפותחת, זה יכול להגמר בזה שאני אתן לאיזה מתחת_לרגליים13 להכניס את הלשון שלו לרקטום שלי.

אבל זה נחמד לראות שלמישהו איכפת.

3. מאז הונהגה הסגרגציה המעמדית בכלוב הייתי בעדה. היה לי מנוי זהב, כך אומרות הרשומות, כשרק נכנס לתוקפו. מאז, מלבד בתקופה מסויימת שבה גורת נמרים גידלה אותי במערתה, הייתי זהב, זהב בייבי, זהב - מלבד בהפוגות קטנות ובלתי מתוכננות. והנה וידוי: עד לא מכבר, לא קניתי לעצמי אפילו לא אחד ממנויי הזהב האלו. אני יכול לצחוק כמה שאני רוצה על כל מיני בתשלום, האמת המרה היא שקיבלתי זהב כאתנן על ידי נשים מכובדות, רובן מבוגרות ממני. למיטב ידיעתי, לא החזרתי במין לאף אחת מהן; למיטב ידיעתי, כי מעולם לא גיליתי מי הייתה הראשונה בפטרוניותי. לא שילמתי במין, שילמתי במעט האמנות הפורנוגרפית שהצלחתי להוציא תחת ידי.

4. מהבחינה הזו, פטרוניותי הן באמת פטרוניות, במובן הקלאסי של המילה: הן שילמו מהונן עבור אמנות ששירתה את הכלל, ושהכלל, אלו שניתן לכנותם עניי הבלוג, נהנים ממנה בלי שמצפים מהם לשלם עבורה. לאהוב אמנות עד כדי כך שתתמוך ותקיים אותה -- זו הרי זכות גדולה. ואם הדבר נכון לגבי מעט המילים שייצרתי כאן בענוותי הרבה, הוא נכון שבעתיים לגבי הכלוב, שהוא בעצמו מונומנט php-י המשרת את הקהילה ומעשירה -- בחסות הפטרונים הזהובים, המרחפים, יפים ומיוחסים, מעל ראשיכם שלכם ושלי.

5. מאז ימי קדם -- וכאן אנחנו מדברים על ימי קדם שבאמת, לא ימי קדם של הכלוב -- אנחנו שואפים לרומם או להשפיל את עצמנו בתוך סיסטמה מעמדית. טבוע בגנים שלנו פוטנציאל לסיפוק אדיר מזה שאנחנו רואים בעצמנו חלק בקבוצה מרוממת, נשגבה, כזאת שרק קמה בבוקר, וכבר היא יותר טובה מאחרים. ובנוסף, כמו שציין הגל, טבוע באותם הגנים פוטנציאל נחבא, סודי, לסיפוק זהה בעוצמתו -- מכך שאנחנו דווקא איננו נכללים בקבוצה הזאת.

6. את שתי ההנאות האלו מנסים אנשי הבדסמ לשלב בתוך הקינק שלהם עוד מקדמת דנן (הכל מאוד ראשוני בפוסט הזה, הכל קיים עוד מימי בראשית): אדונים למעלה, שפחות למטה, מלכות על הכיסא ועבדים לרגליו. לעיתים נדמה לרגע שזה עובד: הי, אפילו החבר'ה המעולים של kink.com פותחים עולם ריאליטי אמיתי לגמרי בסן פרנסיסקו, שבו את יכולה להרשם כשפחה או כמלכה או כמה שבא לך, ושישרתו אותך או שתשרתי אחרים. הנה זה, אם זה מעניין אתכם.

7. ועם זאת, גם אם אתה מצליח לייצר זהות מעמדית רגעית כאדון, זה שיש מי שמוצצת אותו מציצות בוקר ומכינה לו קפה ומחכה לו עירומה ופסוקה על המרבד כשהוא בא הביתה מעמל יומו, הרי שמהר מאוד האמולסיה נשברת בחזרה לשמן ולמים ואתם נשארים בסך הכל שני ישראלים שחם להם. מצחיק שדווקא בקהילה הישראלית, זו שיש בה הכי פחות מסורת של מעמדות (והכי מעט הבנה של מה זה אומר, מעמד) התפתחה שפה טוטאלית כל כך כדי לציין את התפקידים התת-מגדריים: לא טופ ובוטום, לא דום וסאב, אלא מלכה ועבד, שפחה ואדון.

8. אם רצוננו להיות שייכים למעמד עילית -- ויש להבהיר שמעמד הוא משהו שמשתייכים אליו, משהו שמגיע בזכות שאינה נקנית, משום שמעמד כזה שעבדת עבורו, שהזעת מזיעת אפיך עבורו, מעמד כזה נגוז מהר (כפי שמלמד אותנו לאחרונו דודו) וכל הרעיון במעמד הרי הוא תחושה כזאת של שלווה, ביטחון בעובדה שנולדת מיוחס ותמות מיוחס, גם אם אתה, במחילה, מטומטם חסר תועלת; הרי גם כדי להיות אדון צריך להזיע נחילים של מים בעוד הפוסטמה יושבת על הכיסא, ואתה צריך לעשות את כל הקשירות והמכות -- ובכן, בעולם הבדסמ, הדרך היחידה להשתייך למעמד עילית הוא לקנות מנוי זהב בכלוב.

9. רק הזדהבת, ומיד אתה עילי: אתה מרחף מעל הכל, כאמור, מביט מטה-מטה ומקמט את גביני עיניך כדי להיטיב ולראות את הים האפור מתחת. אפילו מי שהצטרף אל הכלוב רק היום, ועוד לא הספיק למלא בפרופיל שלו שהוא מאוד מנטלי, או אישה-ילדה, או ילדה-אישה, גם הוא צריך להביט מעלה-מעלה מבעד לידו המסוככת מסנוור השמש, מעבר לעננים ולציפורים, כדי לראות אותך במקום מושבך באולימפוס של שועי הכלוב. עבור מה שהוא לפלבאים מחירה של מנה וחצי סביח מחוזק בכדור פלאפל בקוסם או שמא בג'ינה, אולי עם קולה, אתה זוכה להיות פטריק, אתה זוכה לקיים את כלובי -- ובעצם גם אותי. וזו כמובן, אין ספק בזה בכלל, זכות גדולה.

10. כך שלמען ההיסטוריה, האמנות והמעמד, אם צריך לתת למתחת_לרגליים13 לנשנש לי את הטוסיק, כן יהי.