סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתך
לפני 18 שנים. 23 בפברואר 2006 בשעה 17:35

אז שאלתם: איפה הכלוב האחר? איך מגיעים לשם? כמה עולה חברות? איפה אני יכול לשים את הבקבוק מיץ הזה – כוסאוחתוק לא טעים לי, אבל אני לא מוצא פח? לחלק מהשאלות האלו תימצא תגובה בפוסט הזה, החוגג את היות מלכת הצומי הבלתי מעורערת של הכלוב, כ"ש (אני לא כאן! אני כן כאן! אני לא סאבית! אל תפנו אלי!), חברת זהב מדופלמת.

הכלוב האחר נמצא גם כן כאן. דיון מעניין בפורום הבהיר לנו שיש שתי סוגות מהותיות של בדסמ: אחת מהן מתקיימת בעולם האמיתי, בין אנשים אמיתיים. יש שם לגמור את הסשן עד רבע לתשע, כי צריך לקנות חלב למחר, רגעים נעימים של שוויון וחוסר-בדסמ טוטאלי, שיערות במקומות לא נעימים, וימים שאין בהם חשק לעשות כלום עם השוט החדש, שעוד לא ניסינו. הסוגה השניה היא דמיונית לגמרי: היא לא קיימת על רצף של זמן, אלא ברגעים ספציפיים של תשוקה: הכל טוטאלי בעולם הזה, הדום תמיד דום, השפחה תמיד רטובה, השוט תמיד גמיש והכוסים מגולחים לעד; אין בהם זוגיות, אלא כניעה והכנעה, משפיל ונכנעת, אונס וקורבן. בעולם הזה הסאבית תמיד מסכנה, והדום הוא מין יצור, חסר פנים, אפל, שחור, כמו הרעים בסיפורי ילדים. צריך אותו, כי התשוקה מכתיבה; אבל הוא לא בנאדם טוב.

העולם של הבדסמ השני הוא, לכאורה, העולם של הכלוב: שחור ווירטואלי. הכל מוקצן – מהויכוחים בפורום ועד הפוסטים קורעי-הלב בבלוגים; הכל פועל כל הזמן – מי שנשלטת, ה"נשלטת" דלוק ליד השם שלה כל היום וכל הלילה, כל עוד היא פה; הכל תמיד קיים בנקודת קיצון כזאת, סוחטת ומעייפת. ושום דבר לא נראה אמיתי. ואם כן – איפה העולם השני? איפה נמצא הכלוב האחר?

הכלוב האחר נמצא גם כן כאן. אותו נ.צ., אותם צבעים, אותו בחורה חמודה בפינה השמאלית העליונה. שום דבר לא נראה אחרת בכלוב האחר, חוץ מהסנטימנטים. קשה יותר למצוא אותו, זה נכון; אבל הוא כאן. למשל, הוא בפורום – בכל פעם ששני אנשים, שמכירים גם מהעולם האמיתי, מאחלים זה לזה יומולדת שמח. הוא כאן בכל פעם שמישהו מביא בעיה שמציקה לו בבדסמ האמיתי שהוא עושה בעולם האמיתי, ואנשים אחרים מביאים את הנסיון (האמיתי...) שיש להם כדי לעזור לו לפתור את הבעיה הזאת. הוא קיים כששני אנשים מכירים ונפגשים ומגלים ששניהם אוהבים את דאגלאס אדמס – או ג'ירפות – והוא קיים בכל מקום שבו יש סאביות מחייכות ודומים מחבקים. בכלוב האחר הזה היחסים בין אנשים מתקיימים לפי חוקים של נורמליות, והוא מתקיים רק במקומות שבהם אנשים מבינים שבדסמ נעשה בהנאה ומתוך קרבה, לא בגועל הדדי. וכולכם מוזמנים אליו: עולה רק חיוך, או חיבוק, כדי להיכנס.

Nikia - אפשר לשלם בשניהם ביחד? חלוקת קשר - אני יכולה אפילו במקביל!

בכל מקרה, אמרתי לך כבר [כמדומני], שאתה פחות או יותר היחיד בכל האתר הזה שיכול לגרום לי-הספקנית להסתכל על בדס"מ כעל משהו *חיובי* באמת.
אז הנה, אתה ממשיך. יופי.
לפני 18 שנים
דנדיליון​(שולטת) - {}
}{
:-)

בשיא הרצינות.
לפני 18 שנים
Grey / Green - את כבר בפנים :)
לפני 18 שנים
Succubus​(אחרת) - אוח, מגניב. אני הולכת לבקש מכלובי להוסיף קטגוריה, "מלכת צומי". זו *בדיוק* ההגדרה הנכונה. Black-Blue(מלכת צומי). או, יה, בייבי. וגם אני אוהבת אותך.
אבל לא בשביל זה אני מגיבה לך. אני מגיבה לך כדי לשאול אותך למי בדיוק אתה מפנה את המניפסט הזה. כי, נו, אתה יודע... האנשים שקוראים את הבלוג שלך? אז הם כבר יודעים את כל זה. ברמת המובן מאליו, גם כן, לא כמשהו שממש צריך לחשוב עליו.
לפני 18 שנים
Grey / Green - את לא רק צומיפלצת, את גם ניטפקרית מהסוג הדביק ביותר.
לפני 18 שנים
Succubus​(אחרת) - יאפ. ותשמח (הממ, או אולי לא) לשמוע שהכנסתי את ההגדרה שלך לפרופיל שלי, כולל קרדיט.
הכל נכון, מותק, הכל נכון. רק שאני בנאדם מה-זה מגניב ושווה, ותכונותיי השליליות פשוט מתגמדות לנוכח זה. הממ. מתגמדות, אמרתי? לא, הן הופכות לחיוביות ומקסימות.
מעניין את מי התיאור הזה מזכיר לי...
לפני 18 שנים
Grey / Green - תזכירי לי את התכונות האלו?
לפני 18 שנים
Succubus​(אחרת) - צומיפלצת? ניטפיקרית? בטח יש עוד. :-)
לפני 18 שנים
קייסי - אחלה כינוי, צומיפלצת. תפור על השחורדינית שלנו
לפני 18 שנים
Succubus​(אחרת) - שזה יפה, לאור העובדה שידידנו הירוקפור זכה בקרב כוחות מסוימים לכינוי "מ?פלצומי". הוא כמו תאום מרושע שלי, את לא חושבת?
לפני 18 שנים
קייסי - מפלצומי זה חמוד. אבל צומיפלצת זה מתנגן כזה. זה קלאסי. הייתי מלחינה את זה אם הייתי שירי מיימון
לפני 18 שנים
Succubus​(אחרת) - וואלה. אני שוקלת לכתוב לעצמי שיר אהבה עכשיו.
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - "...יש שם לגמור את הסשן עד רבע לתשע, כי צריך לקנות חלב למחר, רגעים נעימים של שוויון וחוסר-בדסמ טוטאלי, שיערות במקומות לא נעימים, וימים שאין בהם חשק לעשות כלום עם השוט החדש, שעוד לא ניסינו..."

אחחח כמה שהתיאור הזה הוא קולע ועושה לי חיוך.

איזה קטע אבל, אני כל הזמן הזה בכלל לא שמתי לב שיש פה את הכלוב השני הדמיוני ההוא שדיברת עליו... אופס.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י