ירקרקות האופר

ירוק: עץ. עץ. עץ.
אפור: אתה מטומטם, אתה.
ירוק: עץ. שבעים ושש, אפס. חוק הממוצעים, אם הבנתי נכון, גורס שאם שישה קופים היו נזרקים אל האוויר, הרי שהיו נוחתים על זנבותיהם באותה מידה שהיו נופלים על ה---
אפור: טמבל! בקט! לא סטופארד!
ירוק: אה.
אפור: מטומטם כזה.
ירוק: אז...
אפור: מה, מה.
ירוק: מה עושים?
אפור: אתה רואה את הספסל הזה? אתה יושב פה איתי. אנחנו מחכים ומחליפים הגיגים על החיים. שום דבר לא קורה חוץ מזה. יש לך משהו בנעל.
ירוק: פילוסופיים?
אפור: מאוד. בטח.
ירוק: ומותר להטיל מטבע?
אפור: אסור.
ירוק: ויעקב, הוא בא בסוף?
אפור: לא.
ירוק: אבל מחכים.
אפור: בכל זאת מחכים.
ירוק: אפור.
אפור: מה.
ירוק: למה לא בא?
אפור: אומרים שמצא משהו במקום אחר.
ירוק: אחר? אחר? מה אחר?
אפור: אתה מתכוון איזה מקום זה?
ירוק: איזה מקום זה.
אפור: אומרים שיפה שם. אומרים שיש שם אנשים מזן נפרד מזה שלנו. אומרים שהמים רכים שם והחלונות גבוהים. אומרים שאפילו החלבן יותר לבן במקום שאליו הלך.
ירוק: לבן?
אפור: אומרים שבמקום ההוא יש הרים של מרמלדה. נהרות של וויסקי יש שם, והפרות עשויות משוקולד.
ירוק: פרה?
אפור: חלב. אומרים שטוב לו שם, בלעדינו, והוא עושה חיל. לפעמים, כשחם ואי אפשר יותר, עושה חיילת. לפעמים עוצר לנוח, לפעמים שוכב על הדשא ומסתכל למעלה בלי סיבה. אומרים שלא יחזור יותר, כי שם השמיים כחולים יותר ומחייכים בלי שקמט של עצב יתגנב לתוך החיוך.
ירוק: ואנחנו?
אפור: מחכים.