ולא, זה שאת לא *יודעת* שאת מפסידה אותם לא מזכה אותך או משהו.
אחד. ארוחות בוקר מאוד משמינות במיטה. באופן כללי אם את ינשוף כמוני זה כולל גם ארוחות לילה עוד יותר משמינות במהלך הפרק החמישי רצוף של "שוברים שורות". פה מתגלה עוד יתרון למרות שאנחנו לא סופרים אותו, שאפשר לראות איתי סדרות אפילו אם כבר ראיתי אותן, כי מבחינתי השואו האמיתי הוא לראות את התגובות *שלך*. אבל בחזרה לארוחות המאוד משמינות, קרוב לוודאי שאחרי שנה איתי את תעלי 2-5 קילו אז לא יודע.
שניים. המון סימני נשיכות בכל מיני מקומות שילוו אותך במהלך היום. מדי פעם את תתיישבי ותישעני קצת קדימה, והשיניים שלי יגידו לך "היי! אני אוהב אותך! שיהיה לך אחלה יום!" ואת תחייכי.
שלוש. האוסף הבלתי נדלה של בדיחות האב שלי. זה נכון שעוד לא החלטתי אם אני רוצה להתרבות, אבל חוש ההומור שלי מוכן לאבהות מלאה, שלוש בנות ובן, כבר מ-2010. אני אתלוצץ עם מלצריות על כך שאני אהיה הסועד שלהן להערב, אני אגיד לך "מה השעה? אני לא מכיר שום מאשה!" ותמיד יהיה לי מענה לשון זריז אך נדוששששששש בתגובה לכל דבר; אני האבא המהיר במערב. במשך שנים את תעשי את עצמך כאילו את שונאת את הבדיחות האלו ותתחנני, אפילו באוזני עדים, שאת מבקשת בכל לשון של בקשה, אני אדם אינטיליגנט, אני מסוגל להומור קצת יותר מתוחכם מזה, אבל לעיתים, כשאני אהיה בחו"ל ויהיה לך את הבית לעצמך ואת תתבונני בערב בדממת הסלון, או שנים אחר כך, על הקבר שלי, כשהבת היחידה שלנו מניחה יד רועדת על הכתף שלך, את תודי בפני עצמך -- ותטשטשי מיד את המחשבה מפחד שמישהו עשוי לקרוא אותה על פניך -- שהבדיחות המטופשות, חסרות השיניים, הצפויות האלו, היו גילוי החיבה הכי גדול שנתתי לך, ואת תתגעגעי לעטות עוד פעם אחת את המבט הזה, הנוזף, האוהב.
ארבע. המון מין אוראלי.
