ירקרקות האופר

ירוק: מי זה בפינה שם?
אפור: אני, השותף שלך לדירה. אנחנו משתתפים יחד במחזה אלגורי מתוחכם בחלקים שמופיע באיזה אתר פורנו, אנחנו עושים כביסה בלי בגדים ביחד, אני זה שמכין לך ארוחות ערב, מצלצל מוכר?
ירוק: התגעגעתי להומור שלך. אני עדיין מתגעגע אליו. מתי הוא חוזר?
אפור: מי?
ירוק: האיש שהיה לפני רגע בפינה של החדר ועכשיו נעלם -- אה, הנה הוא עוד פעם. מי זה?
אפור: זה יעקב (שם בדוי). הוא האיש שכותב אותנו.
ירוק: אני לא מבין את הדברים שאמרת עכשיו עם הבדוי והכותב אותנו.
אפור: אתה ואני פיקטיבים, נכון?
ירוק: עוד פעם לא הבנתי אותך עם הפיקטיביים.
אפור: אתה ואני, אנחנו קיימים באמת או לא?
ירוק: זאת שאלה מאוד פילוסופית ככה. מצד אחד, מהו הקיום? מצד שני -- מה מצד שני?
אפור: מצד שני אנחנו לא קיימים. והנה האיש שכותב אותנו, שם בפינה.
יעקב (שם בדוי): [יושב בפינה. מדי פעם מגחך לעצמו ומקליד משהו על מחשב נייד זערורי המחובר ללויין, ממש שניות לפני שירוק אומר משהו שאמור להיות מצחיק. ]
ירוק: זה לא שאני נגד פוסטמודרניזם, אפור, באמת שמאוד אהבתי את מרנג הטונה-פסיפלורה שהכנת לי אתמול, אבל להביא מישהו כדי שיגיד שהוא כותב אותי, זה קצת...
יעקב (שם בדוי): [מצחקק.]
ירוק: מה?
אפור: בכל מקרה, הבאנו את יעקב (שם בדוי) כדי שיסביר לנו כמה דברים על החיים שלנו בכלוב.
ירוק: אלו מין דברים, אפור?
אפור: למשל, יעקב, היינו מאוד רוצים לדעת למה אין אף פעם סקס בוטה בחיים שלנו.
ירוק: בתור מישהו אמיתי עד כמה שמישהו אמיתי בעולם הזה, ושלא כותבים אותו, גם אני מצטרף לשאלה של אפור ורוצה לדעת למה אין לי סקס בוטה. או בכלל.
אפור: בנוסף לכך, היינו שמחים לדעת למה אין נשים בסיפורים שלנו, רק ג'ינג'יות ברחוב, וגם אז רק כשירוק מסתכל למטה מהחלון.
ירוק: אם אפור כבר מזכיר את זה, אני רוצה לדעת למה הדבר הכי מסעיר שקורה בסיפורי מגזין שמעליהם מתנוססים שמותנו זה שיש מישהי עירומה שמשחקת במחשב.
אפור: נקודה מצויינת, ירוק. יעקב, שותפי ואני רוצים לדעת מה אנחנו עושים באתר פורנוגרפי, אם אף אחד לא מתכוון לקחת אותנו למקומות מסעירים מינית.
ירוק: זה לא שאנחנו נגדך. אתה נראה כמו חנון מאוד נחמד, עם הלפטופ שלך והצחקוקים ההיסטריים, אבל רבאק, ירוק ואני, לא מגיע לנו סקס?
יעקב (שם בדוי): [נושא את עיניו התקריימה בחולמנות].

[מיטה כלשהי. ירוק לא לבוש וזכרותו מזדקרת מתוך סבך שיערות ירקרק לעבר התקרה. בחינה מדוקדקת מעלה שהוא קשור בידיו למסעד המיטה במה שנראה כמו חבלים ורודים.]
אפור: שכחת לשים את הכלים במדיח, ירוק.
ירוק: [מביט אנה ואנה לעבר החבלים כלא מאמין. לבסוף:] אפור, הצילו!
אפור: [מסיר את מסכת העור מעיניו ומבריש את שיערו האפור לאחור] ירוק, זה אני!
ירוק: אוקי. אז, הצילו!
אפור: [מחזיר את המסכה לפנים ואומר בקול הכי דארת'-ויידרי שלו:] אף אחד לא יציל אותך עכשיו, זנזונת. אתה תלמד שכלים צריכים להיות במדיח. אתה תלמד בדרך ה*קשה*.
ירוק: אפור, אני לא יודע מה עובר עליך אז אני אנסה לנסח את זה בדרך אחרת: אין לנו מדיח, אפורי!
אפור: בקרוב נמצא שימושים יותר טובים לפה שלך. בינתיים שתוק, מופקרת. [מחטט במגירות וזורק משם כל מיני אביזרים שירוק יכול להשבע שלא היו להם בבית אף פעם: מחוכי לייטקס, אזיקים פרוותיים, מגלב, בובת דונאלד דאק רוטטת. לבסוף:] אהא!
ירוק: הצילו. באמת, אני לא סתם אומר. הצילו, הצילו.
אפור: [עומד מעל המיטה כשהוא אוחז בשתי ידיו, כאילו היו חרבו ומטהו של גאנדאלף, באט-פלאג מפלצתי ובקבוק גדול של לובריקנט. חזהו עולה ויורד, ירוק מסתכל באפור בפלצות, ואז נראה כאילו אפור חוזר להכרתו. הוא מסתכל, מבולבל, בירוק, בעוד ההבנה מחלחלת בו אט אט.]
ירוק: אפור.
אפור: [מניח את הפלאג בצד ועומד קצת נבוך] ירוק.
ירוק: אפור, אתה חושב שלמדנו את הלקח?
אפור: אהא.
ירוק: אתה חושב שאם לא נזכיר את נושא הפורנוגרפיה ליד יעקב, הוא לא יתנקם בנו ככה יותר?
אפור: אהא.
ירוק: אפור, אתה חושב שאם לא נדבר על מה שקרה כאן אף פעם, יבוא יום ונוכל להסתכל אחד לשני בעיניים?
אפור: נזכרתי שיש לי משהו מאוד חשוב לעשות בבנק.
ירוק: אתה רוצה לשחרר אותי לפני שאתה בורח בבהלה ולא חוזר כל השבוע?
אפור: אופס, הם סוגרים עוד עשר דקות. שלום!