סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכי טוב שיש

שום דבר מיוחד
לפני 6 שנים. 8 בספטמבר 2018 בשעה 8:23

אני חושב שנרדמתי כי פתאום קפצה לה תזכורת שאני חייב להיות שמח, מאושר, מבסוט ושאר הגוד פילינג שצריך לארגן עד מחר, שהרי ראש השנה בפתח ואני לא שוכח את הגירסא דינקותא שלי.

אז דיברתי אליה מילים יפות, בחשתי את גופה, חגרתי אותה מצוואר עד בסיס העצם החמישית, הידקתי למשעי ופרשתי לביתי שמח. 

אחרי פחות משעה היא הרסה לי את כל הגוד. 

דידתי שוב כמה רחובות ליד וסתמתי לה את הפה עם סמרטוט שהיה פעם חולצה של מסי, סגרתי את הדלת עם מפתח ובלעתי אותו.

הלכתי לביתי שמח. 

לא יודע איך, אבל בשניה שנכנסתי הביתה הגוינט עישן את עצמו בתוכי וריחפתי לתוך הענן שציחקק והרעים שאני מדגדג אותו ותיכף יוצא לו פיפי קר, אם הבנתי נכון בין פרצי הצחוק המתגלגל. קשקשנו קצת על הא ועל דא ועוד כמה עננים הגיעו ששמעו את הצחוקים מהסלון. אני חושב שעברה איזו אשמורת או שתים, הגבר כחכח בגרונו, הלילה מתח את כותנתנו וסידר את מצנפתו והפילינג היתה טובה. עד כדי כך טובה ששלחתי איזה ענן בצורה של זין רופס לבדוק אם היא כבר מתה. הוא חזר  שחרחר הרבה יותר מאשר זכרתי, עם עלה של זית וגופה של יונה לבנה. לא הבנתי את המסר אפילו שהעלה הזכיר לי תקופות של צמיחה וקמילה. 

הייתי חייב להשתין אז הלכתי כמה רחובות ואז נזכרתי שבלעתי את המפתח, ״לפעמים אתה לא חושב לעומק״ הוא צחק והתעטש פעמיים שלוש.

אני חושב שהתעוררתי כי פתאום שמעתי גשם וזה לא הסתדר לי עם הצחוקים בסלון והרעש של הניסיונות המגוחכים שלה להימלט.

Birds flying high.

 

לפני 6 שנים. 22 באוגוסט 2018 בשעה 15:31

.... 

היא: אני יבוא ישר לשם

אני: למה הוא בא? 

היא: מי זה ״הוא״? אמרתי אני.. (פרצוף תוהה, כנראה..) 

אני: לא,. כי אמרת ״יבוא״ (עדיין מקווה)

היא: (שתיקה של איזה 24.5 שניות) לא הבנתי?! אמרתי שאני יגיע...

 

פפפפפפפ

לפני 6 שנים. 14 באוגוסט 2018 בשעה 17:41

 יש לי שריר סבלנות מפותח, מאוד מפותח.  

לדוגמא, אני יודע להמתין, לאסוף מידע, לנתח ולהעריך. לפעמים אני אפילו מחבב את ה״מאבק״ בין הרצון לפעול מהר תוך ניצול הזדמנויות לבין הרצון להיות סבלני ולפעול בזמן ובמקום הלכאורה מיטבי.

שכללתי את היכולת הזאת באופן מרשים (לעניות דעתי הצנועה). עד כדי כך, שמתנהל דיון פנימי בין הצדדים איך נכון לפעול במקרה דנן, מעין דיון מקדמי שעיקרו לקבוע מהו ערוץ הפעולה הנכון במקרה שלפנינו. כל צד שוטח את טיעוניו, מסכם ומציע הצעה ישימה, לעיתים האני הגבוה (תרתי) שואל שאלות הבהרה ולעיתים רחוקות מאפשר להציג ראיות. לא פעם הפטיש משמש אותי להרגיע צד שמפעיל מניפולציות ואצלי בראש, בוודאי כשהפטיש בידי, אין כניסה למניפולציות בכלל ולמניפולציות זולות בפרט. וכל הסיפור הזה, אגב, מתרחש כהרף עין ואף מהר יותר.

אז למה אני מטריח את מעט הקוראים כאן?.

או, אני שמח ששאלתי.

כי היום רק בא לי להרביץ עם הפטיש ולא אכפת לי שום תהליכים, גם אם הם כהרף עין.

זה מה שהיה לי לומר. 

 

לפני 6 שנים. 20 ביולי 2018 בשעה 10:04

לא רק כועס, לא רק מרוגז. זועם.

ואני לא אדם שזועם וגם לא כועס ולעיתים רחוקות באמת מתרגז. אני ממשיל את עצמי (ביני ובין עצמי) לאריה ששרוע בערבות הסרנגטי, מנמנם בחום היום בצל עץ השיטה רגע אחרי ארוחה דשנה, שאריות הקרניים של הגנו משמשים לו כקיסם לחלץ שאריות מהשיניים. זרוק עליו אבן קטנה ואולי הוא יזיז את שפמו קלות, משוך בזנבו ויפקח עין תורנית, נעץ מרפק בצלעותיו ונהמת אזהרה תשמע בעודו מלטף את ביטנו בעצלות השמורה רק לו. אבל אם תתקרב באיום לצאצאיו או למשפחתו או לחבריו, יקום אליך בזעם ובזריזות מפתיעה, ינחית על גבך מכת כף יד ענקית וינעץ מלתעות בעורק החיים. ומכיוון שהוא מקדש ומעריך את זמן השקט שלו, אין לו דרך אחרת,  לשכך את זעמו, אלא אם יסיר את האיום לתמיד. או אז, יחזור באיטיות לגבעת החול שלו, תחת עץ השיטה שמסנן עבורו את קרני השמש וימתח את גופו בעצלות שבעה ושלווה כמקודם. וזהו.   

לפני 6 שנים. 18 ביולי 2018 בשעה 22:12

הילדים שלי.

שעכשיו גדולים יותר (לפחות בעיני עצמם).

 

לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 9:44

המילים כתובות על נייר בריסטול גס, באותיות לא שוות. כמו צויירו על ידי כמה ילדים בגילאים שונים ובמצבי חיים שונים, שברגע המסויים ששורטטו בו האותיות, בריכוז השמור רק לילדים הרוכנים על בריסטול ציור, הם הרכיבו יחד ולחוד, תקווה.

 

(אונקולוגית ילדים)

לפני 6 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 22:38

⌛️

זה הזמן לעבור מדיבורים (שהיו לפני כן מחשבות, שעוד קודם היו רעיונות ובראשונה תחושות..) למעשים. 

 

לפני 6 שנים. 15 ביוני 2018 בשעה 8:30

יש דברים קטנים שעשויים להפריע לי בגדול.

לדוגמא לק. לא משנה לי באיזה צבע, או אם יש או אין, אבל או כן או לא. אין באמצע, אין התחיל לרדת לי ואת השאריות תיכף אגמור לכרסם עם השיניים. לא.

 

 

לפני 6 שנים. 12 במאי 2018 בשעה 11:58

פעם, כשכיפה סרוגה היתה מונחת לראשי בזווית הנכונה וציצית מגרדת לגופי, חגגתי יום הולדת בתאריך העברי.

נהוג היה, בישיבה, לתת וורט לכבוד המאורע.

אז ברשותכם וללא קשר (כמעט) לפלטפורמה הזאת וייעודה (לכאורה) הנה הוורט שלי :

״אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם״, כך פותחת פרשת ״בחוקותי״ .

יען כי, אם נלך בדרך הישר ובדרך הטובה יהיה לנו סבבה ואם לא? אז בואו רק נאמר שאפשר ללמוד ערימה חדשה של קללות מבית היוצר של מעלה.

בכל מקרה באחת ההבטחות נכתב: ״ונתתי משכני בתוככם ....והתהלכתי בתוככם״.
ואני מבקש ללמוד מכך מוסר בין הבריות והפעם אף להגשימו - כידוע בדרך כלל המקבל הולך אל הנותן וכאן הכתוב מדגיש שהאל מגיע לפתחנו (יחד עם הטובה שהבטיח) וכי אינו יכול להשפיע לטובה ממקום מושבו? אני לומד מכך שבעת טובה לך, גש אל הנזקק לטובה ותעניק לו, אל תמתין במקום מושבך.

סבא שלי עליו השלום היה אומר: ״משום מה אנשים חושבים שביום הולדתם הם צריכים לקבל מתנות, טעות בידם , זה הזמן הכי נכון להעניק לאחר״.  
אז כמצוות סבא ואלוהים (ואין אלוהים), השנה אני מעניק. 

 

לפני 6 שנים. 6 במאי 2018 בשעה 8:48

ואני תוהה מה יעבור בראשה של הבובה, אשר גופה ומחשבותיה ינועו בהתאם לתנועת החוטים האדומים הבלתי נראים המחוברים  לאצבעותי.