לפני שנתיים. 5 במאי 2022 בשעה 10:22
החלטתי ללכת עם הזרם. גם ככה מיציתי את הזיכרון והתקומה, האדום של הדם, השחור והלבן של האידיאולוגיה וצבעי הפסטל של החירות.
אז נתתי לה עצמאות. יום.
שחררתי לה את הרצועה, הנחתי אותה על מפתן הדלת, ציידתי אותה בכל סממני עצמאות וסימנתי לה בתנועת ראש קלה עם הטיה ברורה לעבר החושך העצמאי של מעבר למפתן, טרקתי את הדלת מבלי להסתובב לאחור.
כעבור דקה או שתיים, הצצתי בעינית של הדלת. היא לא היתה.