בוחרת בטוב

עכשיו כשהסתיימו המטלות ליום זה, ויש שקט מסביב,
עכשיו התור לאהבה.

בימים האחרונים אני בורחת.
הרבה לחצים מסביב שגורמים לי לחזור לדפוסים ישנים:
להשתבלל בעצמי, להתבלבל.
לשכוח שאני לא לבד בסיפור הזה.
לא לזכור שקיבלתי מתנה ענקית.
מאסטר גדול וחכם שנמצא כאן בסבלנות אדירה גם כשאני לא מפנימה, גם כשאני לא ממש מייישמת.

לא עוד!

קיבלתי החלטה לבחור בעצמי מחדש.
יש לי אותי לאהוב.
לא, זה לא פשוט.
אבל אני אתעקש, כי גם לי מגיע, כמו לכל אחד אחר שלפחות מישהו אחד יאהב אותו באמת.
נקי וטהור וללא תנאים מקדימים!!
כסומו כולם, וזין על מה שהם רואים בי או חשבים עלי.
אף אחד לא מעניין יותר.
עכשיו תורי!
עכשיו תורי לקבל ממני יחס של אהבה, של ביטחון.
אני אבטיח לי, לילה לילה במיטה, שאני אהיה כאן בשבילי. תמיד. ולא משנה מה או איך.
ולא משנה כמה ולמה לא אהבו או חיבקו או העריכו אותי בעבר.
אני כאן, כדי לחבק, ולאהוב ולהיות הביטחון שלי.
אני אדאג לי.
כי אני נפלאה ונהדרת, בדיוק כמו שאני!!
וגם כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה בשבילי.
יוצאת לדרך חדשה.
מהתחלה.


===
מאסטר שלי, תודה על הכל,
על הדרך והתמיכה,
הסבלנות לאין קץ,
וההבנה של הפרטים והדקויות ומה שלא נאמר.

אחרי שהוכחתי לעצמי היום שאני מסוגלת, בלי לצפות לפרס, כמובן,
אפשר להפסיק להילחם???
(:
פשוט לוותר.
לא להילחם במה שקורה. לקבל ולזרום עם זה.
איך מאסטר אומר?
דברים קורים, גם אם לא כמו שאת תיכננת.
ל-ק-ב-ל!

כי ככה מאסטר אמר!
להפסיק ליילל גם מבפנים.
כי מאסטר שומע וקורא גם את הבפנים שלי!
אז פשוט להפסיק ליילל לגמרי.
להפסיק לשים לעצמי רגל וליפול על האף.
אני חושבת שמה שדופק אותי זה חוסר האמון העצמי הזה.
אחרת, לא הייתי צריכה "להילחם" רק כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה ומסוגלת.
לוותר ולהמשיך לצעוד.
ולזכור שכל צעד כואב. כל צעד בנפרד. וגם הבא אחריו.
כל צעד כואב מאוד.
וסליחה מאסטר על ההדגמה המעשית הזו, התכווץ לי משהו מבפנים כששמעתי אותך דרך הטלפון.

שבוע טוב.
אה, חודש חדש מתחיל עכשיו, אז חודש טוב ומבורך לכולם.
}{

כן, זה הגעגוע.
הרצון להיות למטה, אבל עטופה.
מוצלפת אבל מחובקת.
פעורה וחשופה אבל מוגנת ובטוחה.

(:

אחרי יום עמוס ומעייף,
כל מה שאני רוצה עכשיו זה שקט.

בפנים מרגיש לי קצת כבד ולא נעים.
כל מיני אוספים קטנים שמבלבלים לי מבפנים.
לא לגמרי הספקתי לפרק עם מאסטר, כי הזמן הערב היה קצר.

שקט.
עוצמת עיניים ודרך התחושה והזיכרון מתכרבלת ומתעטפת-
במאסטר שלי. בשקט. בכח.

מה אני יודעת על אהבה?
על לאהוב את עצמי באמת, בדיוק כמו שאני?
על לאהוב את הסביבה ואת היקום?
על לאהוב את הילד שלי?

לא לימדו אותי לאהוב.
עכשיו לומדת.

ובנתיים? יש דברים שאני מאמינה למאסטר.
למה? כי מאסטר אמר! ומאסטר יודע!
בדיוק ככה.
אני עוד אלמד. גם לאהוב.
גם את עצמי וגם את מה שסביבי.

כמו תמיד מאסטר יודע להעמיד אותי במקום.
הזכיר לי שהחיים הם הזדמנות לאושר. שהעולם הוא מקום נפלא.
שאני רק צריכה לבחור באיזה צבעים לצבוע את העולם שלי.
אבל מה?
אני עדיין שבויה בתחושה שהעולם רוצה לדפוק אותי,
הפחד הזה, שמאסטר הזכיר לי כבר מאאות פעמים להימנע ממנו,לשחרר אותו,
הפחד הזה, שמשהו ישתבש-משתק.

לומדת וצועדת, מתקדמת.
ומאסטר הסביר לי היום שאני גוזמת את הענפים במקום לטפל בשורש, באמונה, בתפיסה הזו
את העולם כמקום חשוך.

הייתה בי היום תחושת מועקה, הצטברות של דברים שהלחיצו/הכעיסו.
ומאסטר היה גם שם, בשבילי,הזכיר לי להרכין ראש, לשחרר,
להאמין לגמרי בהזדמנות לטוב.
לתת לעצמי לקבל את הטוב בלי מעצור, בלי היסוס ובלי פיקפוק.

לשחרר, לוותר.
שוב, מילות המפתח שעד שלא אצליח להגיע אליהן עמוק יותר יהיה לי מאוד קשה להתקדם.
איך מאסטר אמר לי בשבוע שעבר? עכשיו הזמן לאהוב.
גם אותי, ום את הקטנצי'ק. היה רע הרבה מאוד זמן.
די! עכשיו הזמן לאהוב!


שקט.
מרכינה ראש ומצטנפת לרגליו של האיש הגדול והחזק שעוטף אותי.
שמאפשר לי להתפרק מולו.
תודה מאסטר.

אני עדיין ערה!
בעעע
לא יכולתי להיכנס למיטה, היה לי כבד מידיי.
ופתאום ממש אבל ממש מאוחר.
לילה טוב.

הייתי בטוחה שהאישה שעושה לי את הלייזר תרים גבה,תשאל מה עבר עלי ומה זה כל הסימנים האלו.
ומאסטר הזכיר לי שאני לא חייבת כלום לאף אחד!
אז ציירתי לי בראש את החיוך והשתיקה שלי כשהיא תשאל מה עבר עלי.
בסוף היה לה מספיק טאקט. הטיפול עבר ללא שאלות מיותרות.

=======
קרה לכם פעם שרציתים לשתף מישהו/י קרובים בדרך החיים שלכם, שעמד לכם על קצה הלשון ונמנעתם? שהבנתם שלא תובנו ולא תפורשו נכון?
ככה הרגיש לי השבת הזו. ישבתי שבת שלמה עם חברה אהובה, עבר לי בראש יותר מפעם אחת, אולי בכל זאת לשתף אותה? ובסופו של דבר, שתקתי, כהרגלי.

במקום זה, אני יודעת דיי בוודאות שיש מי שלא כיבדה את הפרטיות שלי, וחיטטה והציצה היכן שהיא לא הייתה אמורה לגעת, בלי לשאול רשות.
כלומר, היא יודעת עלי הכל!
ככה זה כשמישהו מחטט במחשב של אחרים וחודר את הפרטיות שלהם.
היא לא אמרה מילה,אבל אין לי ספק שהיא בשוק.
והאמת? זה די מעצבן. בין היתר נחשפו שם עוד כמה קשרים שלי עם אנשים שגם היא מכירה.
כלומר, עכשיו היא יודעת על עוד מישהו שהיא מכירה באופן אישי שגם הוא מהתחום.
אוף. גועל נפש.
לא יודעת מה לעשות עם זה.

כמה טוב שהוא כבר כאן, הגשם הראשון.
מתמקדת בריח הממכר של אדמה יבשה ומאובקת שטועמת לראשונה מים.
מתמקדת בריח הנפלא הזה, בכאן, ובטוב שמסביב.
מתעקשת על זה.