בוחרת בטוב

ההוראות מאוד ברורות.
אני שם, בעבודה החדשה הזו שמלחיצה אותי כ"כ עד כדי איבוד הגיון בסיסי. אז זהו, יש את מאסטר, ויש אותי, משרתת אותו גם שם, בעבודה שלי. אני נשארת שם כי זה מה שהוא רוצה ממני כרגע. לשרת אותו בלי להרגיש. ממש ככה. למחוק את כל רגשות הפחד וחוסר הביטחון שלי, את החשש הזה שמנקר שמא לא אצליח לעמוד בעומס המטלות.
אני שם כי מאסטר אמר. ואני שם כדי לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה. בלי לחץ. מה שאצליח- מעולה. ומה שלא? מעניין ת'תחת.
כל שיחה כזו מצליחה להרגיע ולמתן את מפלס החרדה והמצוקה, עד לגאות הבאה.

לאף אחד לא פשוט כרגע, כל אחד והתמודדויותיו באשר הן, והידיעה שלמרות הכל יש לי את המקום הבטוח שלי ושאני לא לבד כאן בעולם הזה, מנחמת ומרגיעה, גם כשאתה לא תמיד במרחק נגיעה.
אוהבת, מרכינה ראש, מפשילה שרוולים וקדימה-
לעשות בדיוק מה שאני אוהבת: לשרת את מאסטר שלי!