ביום שישי,ממש לפני שבת, כתבתי פוסט מלא ברגש ואהבה. ואז נתקע לי המחשב ולא הצלחתי לפרסם.
חזרתי ממך ב"היי" הלב שלי מלא עד גדותיו והרגליים קלות..
מדהים איך היקום, זה שעומד מוכן להעניק לנו מכל הטוב אם רק נרצה, מצליח להפתיע לפעמים, בעוצמה כזו שזה כואב.
לא תמיד הכאב הזה שאנחנו אוהבים.
נתפשתי בלתי מוכנה בעליל, לכן לוקח לי זמן לעבד ולהבין שהאדמה לא באמת נשמטת מתחת לרגליי, שהכל בסדר,
גם אם דברים נראים אחרת כרגע.
הדפוסים שלי מפעם, וחוויות העבר שלי לא מקלים עלי לשחרר ולקבל, באהבה.
אבל אני יודעת שאתה כאן, שהרצועה שמחברת אותי אליך לא מתארכת, לא נחלשת. אתה כאן ואני שייכת, בדיוק כמו קודם. ואפילו עמוק יותר.
הידיעה שלשנינו ברור מה תהיה התשובה שלי לשאלה שלך, האם אני מוכנה לוותר בשביל האושר שלך, בשביל הצמיחה והגדילה האישית שלך, הידיעה שה"כן מאסטר" שלי בא ממקום שלם, מתחתית הבטן, מזכירה לי מהי שליטה אמיתית.
אני בוחרת כל פעם מחדש, לשים את עצמי בידיים שלך, בטוב ובקשה.
עכשיו קצת קשה, ואתה כהרגלך, לא מרפד לי את הקושי, אבל מלווה בהמון סבלנות.
בדיוק כמו שהגמירות שלי, והכעסים והפחדים שלי שייכים לך, בדיוק מאותו מקום, גם ההמנעות, גם זה שייך לך. גם את זה אני נותנת ומוותרת מתוך כניעות מלאה, עם ראש מורכן ועם אהבה ענקית, לאיש הזה שעוזר לי לצמוח ולגדול ומתעקש שאראה שאני מלכת העולם.
------------------------