הגשמת החלום

את חג פסח אני שונאת בגלל שאמי נפטרה יומיים לפני ליל הסדר
אך אי אפשר להתעלם מכך שהוא גם חג החירות.

חירות מהי?

חירות היא האפשרות לבחון את עצמנו מתוך האמת הצרופה
ולהכיר בטעויות שלנו.

חירות היא האפשרות האמיתית לזהות בתוכנו את התכונות המקשות
על חיינו ולהתעקש לשנות אותם.

חירות היא שהאדם מרשה לעצמו להביע את עצמו כפי שהוא בלי
לחשוב מה אחרים יגידו או יחשבו.

חירות היא לחיות עם השוני שבתוכנו ולהתעקש על האמת שלנו
גם אם זה אומר שהמחיר לכך תהיה שלא יהיו לו הרבה חברים.

חירות היא לשחרר דפוסי חשיבה או התנהגות שהוטבעו בנו במהלך
החיים ע"י המשפחה והחברה.

כשאנו מנקים לחג הפסח עלינו לנקות את עצמנו מבפנים ממכשולים
וזה כדי שנוכל להגיע לחירות אמיתית.

לכן למרות שכל השנה אני עושה את זה, הפסח מזכיר את זה לא פחות
מחשבון הנפש שנעשה ביום הכיפורים.

לכבוד חג החירות אני גם בוחרת לשעבד את עצמי שוב לאדוני המדהים
אז כל שנשאר זה לחכות לו שיגיע ויעשה זאת שוב ויסמן אותי כשלו 😄

כל כך ציפיתי כבר שיגיע היום,
הרצון והצורך היו גדולים.
כמו תמיד הוא מפתיע והפעם
המון חידושים 😄

מתחיל במשהו שבחיים לא חשבתי שאעשה
ועם כל הקושי ההתחלתי הצלחתי בכך ואפילו
שכחתי מזה עד שהוא הזכיר כשדיברנו בסוף.
וכשהסתבר שזו גם לו פעם ראשונה זה כל כך
החמיא לי 😄

אמרתי לו שמפליא אותי ששכחתי מזה אבל
בעצם לא מפליא כלל כי הוא מצליח לגרום לי
לעבור דברים שבחיים לא חשבתי שאהנה
או אעשה ואיתו לא רק שעושה אלא גם אוהבת 😄

החיבוק הענקי והעוטף,הנשיקות והליטוף
שהייתי כה זקוקה ששחררו אצלי את הבכי
שהיה תקוע והחזירו לי את האוויר.להרגיש
כל כך מוגנת ששום דבר לא יכול לפגוע.

המשיך ועשה בי כרצונו גם בדרכים חדשות
שכל כך אהבתי.
להרגיש את ההתמסרות והכניעה השלמים
להרגיש כל כך אני... השלמה ומאושרת.

מטלטל פיזית אך גם נפשית בקולו השקט
רק הטון משתנה ואני ישר מטלטלת כרצונו
יודע בדיוק איך כמה ובאיזו עוצמה, קורא
אותי כל כך טוב.

להנות ולהתענג... מהשימוש,מהכאב,מהרוך
מלהרגיש ולהריח וללקק אותו,לראות את חיוכו המדהים
לפרוק החוצה את כל המטענים שהצטברו
ולהיות במקום הכי טוב ומוגן שיש.... לרגליו ובחיבוקו.

כל פעם הוא מדהים אותי מחדש וגורם לי להודות
לו ולאל שהגעתי לאדם ושולט כל כך מיוחד שגורם
לי לכל כך הרבה אושר ושמחה.
זכיתי בגדול להיות שייכת לו .

מסתכלת על הבלגן שנשאר ועדיין לא סידרתי וניקיתי
כי ריחפתי וגם כי אוהבת שזה מזכיר את מה שהיה.
להסתכל על הסימנים שהטביע בי ולחייך

תודה לאל שהצמיד אותי אליו
ותודה לו על שבחר בי ככלבה וזונה שלו
על כל האושר,השמחה שהוא גורם לי בכל יום
ועל שמאפשר לי להיות אני השלמה ללא מסכות
של היום יום מול אחרים.... להביע את הנשלטת שבי.

כמו תמיד מרחפת לי גבוה גבוה עם חיוך ושלווה
הלב הגוף והנשמה שמחים ומרחפים

זכיתי בגדול :-)

לפעמים עולות לי פנטזיות שאף פעם לא חשבתי שיעלו
או שבכלל אוהב אותם ועם אדוני זה קורה הרבה
אז הנה אחת מהם 😄

הוא שולח לי הודעה להיות מוכנה בעוד חצי שעה ולחכות לו על ארבע, על מיטת הטיפולים ועיניים מכוסות ולא תשלח עוד הודעה.אני מתרגשת וחושבת אבל אם אחכה כך איך יכנס באינטרקום אך לא ערערתי על כך.
כשהגיע הזמן חיכיתי כמו שדרש.מחכה וכולי מתרגשת אבל הוא עדיין לא הגיע והזמן נראה לי כמו נצח
ורוצה כבר לסמס לו אם הכול בסדר אבל ידעתי שאסור לי.לא יודעת כמה זמן עבר עד שפתאום הדלת נפתחה ולא יודעת אם זה הוא או לא ומחכה לשמוע את קולו אך שקט רק שומעת תזוזות.מרגישה שהוא עומד לידי ובוחן אותי והוא מלטף מעניק לי נשיקה ואומר לי "זונה שלי טובה רואה שהפעם לא שכחת להוריד את המדפים ועל זה קיבלת נשיקה ואם את רוצה עוד נשיקות תצטרכי להיות זונה מאוד טובה לאדונה".

הוא אומר "נראה עד כמה הזונה התגעגעה ורוצה את אדונה" והוא דוחף אצבעות לכוס ואומר "מה זה הכול לא ממש התגעגעת" ואני רוצה לצעוק "אבל אני כולי רטובה" אך שותקת ומרגישה מושפלת שאדוני לא מרוצה מהגעגוע שלי.
הוא צובט ומושך את הפטמות ואומר גם הן לא מוכנות,מה יהיה עם הזונה? ואני מבקשת סליחה.הוא מוריד אותי לרצפה תוך כדי שהוא מושך בשיער ומתחיל להצליף ולאט לאט הוא מעלה את העוצמה
ואומר לי להפסיק לילל כמו תינוקת ואני משתדלת אך לא מצליחה.הוא תופס בשיערי מרים אותי לברכיים ושואל אותי "מה יהיה איתך זונה קטנה וטיפשה"? ומיד אחר כך הוא מנשק אותי בפרעות ולאט וזה משגע אותי, הוא נושף ומלקק את האוזן ואני נטרפת וכבר צועקת ומתחננת לגמור והוא אומר לי שהיום אין גמירה ואני מתחננת אז הוא סותם לי את הפה עם מטפחת ואומר לי שזונה לא מדברת רק מבצעת ושאני לא ממושמעת וצריכה ללמוד לקח.

הוא דוחף לי וויברטור לכוס ואחד לתחת ומקבע אותם, הוא מתחיל לשים עלי אטבים ומצליף על התחת והגב בעוצמה ואז הוא לוקח נר ושואל אותי אם יודעת מה הוא הולך לכתוב עלי ואני עונה שלא והוא מתחיל לכתוב עם השעווה "הזונה שלי" ואומר לי שצריכה לנחש מה כתב ואם לא אנחש כמה אטבים ירדו ממני בהצלפה ואני עונה "הזונה שלך" והוא מצליף וכמה אטבים יורדים,הוא אומר לי לנחש
שוב ועונה "הכלבה שלך" ועוד כמה אטבים יורדים בהצלפה,ואז אני אומרת "הזונה שלי" והוא אומר נכון ומוריד את השאר בהצלפה ואני רוצה להגיד לו "אבל אמרת נכון אז לא היית צריך להוריד בהצלפה" ומתחילה להגיד "אבל אדוני"... והוא אומר לי "לרגע אני מקל עלייך זונה והורדתי את המחסום וכבר את מדברת לא למדת את הלקח" והוא דוחף לי את הזין עמוק לגרון ומחזיק ואז קצת מסדרת את הנשימה ושוב ומזיין לי את הפה וכשהוא מוציא את הזין אני משמיעה קולות מחאה.

הוא צוחק ואומר "הנה הוכחה כמה את זונה טיפשה ששוב לא למדת אז אין ברירה" והוא חוסם לי את הפה שוב. הוא משכיב אותי במיטה וקושר אותי שלא אוכל לזוז בכלל אף חלק ופתוחה בפניו ותוך כדי הוא אומר לי שעכשיו אני אלמד לקבל הכול בהכנעה ולהתמסר לכל מה שהוא רוצה בלי להשמיע קול. הוא שואב לי את הפטמות ואומר לי "לזונה שלי צריכים להיות פטמות בולטות וגדולות ולא קטנות מסכנות" ואני מרגישה כל כך מושפלת וקטנה. הלחץ של השואבים גדל ומחזיק את הפטמות ואז הוא שם אחד על הדגדגן ושם אטבים על שפתי הכוס ומותח אותם לצדדים והוא אומר "כך יאה לזונה שלי" ואני מנסה להתחנן לגמור אך הפה חסום מנסה לזוז כי זה משגע אותי הגירוי והכאב אך אי אפשר.

והוא יושב שותה ומדבר בפלא ושומעת אותו אומר להוא "אתה רוצה לשמוע את הזונה שלי למרות שהפה חסום כי היא לא ממושמעת" וההוא עונה שכן ואני מושפלת כל כך אך מה שנותר לי לעשות זה לקבל את זה. הוא מתחיל לדפוק אותי עם הוויברטור בכוס ואני משתדלת לא לצעוק אך לא יכולה מרגישה שמגיעה לאורגזמה ואז שומעת אותו צוחק ואומר לו "כן היא פראית הזונה שלי עוד צריכה אילוף תיכף תשמע אותה טוב יותר", הוא משחרר לי את הפה תוך כדי שאני מגיעה לאורגזמה.והוא אומר לו שתיכף יתקשר. הוא משחרר אותי מקים אותי מוריד אותי על ארבע, הוא מתקשר אליו ואומר לו "תיכף תשמע את הזונה". הוא מוציא את הוויברטור מהתחת ודוחף את הזין ואני צועקת והוא צוחק ממה שההוא אומר לו. הוא מתחיל לזיין אותי לאט ובפראות ואני צועקת.

הוא מוציא אותו ויוצאת לי צעקה "לאאאאא" והוא שואל "מה אמרת זונה קטנה" ואני שותקת ואז הוא דוחף אותו בבת אחת ויוצאת צעקה והוא דופק אותי חזק עד שגומר. לא מספיקה להתאושש והוא קושר אותי לעמודים פתוחה עם הוויברטורים דחופים ומתוחה כך שלא יכולה לזוז ושוב מתחננת לגמור והוא אומר לי קיבלת פעם אחת לגמור זה מספיק להיום ואני מנסה להתאפק ולא לגמור וזה נעשה קשה ומתחילה לצעוק עד שמגיעה לאורגזמה ואז הוא דופק אותי עם הוויברטור של הכוס ועוד אורגזמה.
הוא משחרר אותי סוחב אותי בשיערי, מתיישב ומוריד את ראשי ומניח אותו על כפות רגליו הרכות מנשקת אותם ומתעופפת לי במקום שלי לאחר זמן הוא מרים אותי לברכיים מחבק ומנשק אותי ואומר לי "זונה טובה שלי אני גאה בך"


מחר נראה כל כך רחוק , מעניין מה יהיה כי כל פעם הוא מפתיע 😄

אומרים שככל שעובר הזמן הכאב פוחת אך זה כל כך לא נכון.
לומדים לחיות עם הכאב והחוסר אך הוא ממש לא פוחת.

חיים עם הכאב אך יש אירועים שהכאב מתעצם ברמות
כמו למשל :

בכל חג פסח שמעצים את הכאב כי היא נפטרה יומיים לפני
ישבנו יום וחצי וקמנו מהשבעה ישר לחג כל כך משפחתי כשעוד
לא ממש עיקלנו שהיא איננה.כל שנה מחיי הייתי איתה בחג הזה.

כמו הולדת הנין שלה שכל כך חיכתה לראות אותו ונולד חודש וחמישה ימים
אחרי פטירתה, ושלוש שנים אחרי הנין השני.

יום הולדת שבו הייתי רגילה שהטלפון הראשון בבוקר היה ממנה
חמש שנים וכל פעם מחכה לטלפון עד שיורד האסימון שהיא לא תתקשר יותר.

כשקורה משהו קשה,עצוב או שמח ואתה רגיל שהיא הייתה שם להקשיב,
לתמוך ולשמוח ואין לך כבר את זה ואת החיבוק המדהים שלה.

ימי האזכרה... כן לא התבלבלתי. היא נפטרה בניסן ובחודש הזה לא עושים
אזכרות ולא עולים לבית הקברות לכן עושים באדר, היום הנוסף זה התאריך
הלועזי שאי אפשר לשכוח במיוחד כשהוא יום לפני היום הולדת של הנכדה שלה
והיום השלישי הוא התאריך העברי שהוא יומיים לפני ליל הסדר.
בכל תאריך מאלה המצב רוח יורד,החוסר והכאב גדלים וקשה להתמקד במשהו אחר.


אנשים מקבלים את הוריהם בדבר ברור מאליו, ולא דואגים להראות את אהבתם
במילים,חיבוק,ליטוף,נשיקה ודאגה והם נזכרים מאוחר מידי.
ולא מקנאה בהם כי אם אני שכן הראתי ואמרתי וכואבת כך איך הם מרגישים
אז תתעוררו אנשים לפני שיהיה מאוחר מידי.

בימים האלה הכאב והעצב שולטים בי,חסרת סבלנות לאחרים,
מידי פעם במשך היום הדמעות מתפרצים וצועקת בליבי
"רוצה אותך אמא" "כל כך אוהבת אותך"

הנה עברה עוד שנה ותאריך האזכרה מגיע עוד רגע קט
כן כמו בכל שנה יהיו שלושה תאריכים שיהיו חרוטים בזיכרון
זה כמובן מעבר לזיכרון הכאב והחוסר שמלווה בשאר ימות השנה.

נזכרת בסיום הכול כך עצוב וקשה שעברנו, אני פה ואת פה ושם
נקרעת בין העולמות.
נזכרת איך ליטפתי חיבקתי נישקתי ודיברתי איתך בקול ובלב
וידעתי שאת מקשיבה ויודעת את אהבתי אלייך שאותה חרטתי
לא רק בלבי ונשמתי אלא גם על קברך... מעוזך האחרון במסע כאן.

נזכרת איך היו מצבים שבהם דיברתי אלייך והמוניטורים השתוללו
כנותנים סימן שאת מקשיבה. לא הייתי מוכנה להרפות ממך כי הייתי
צריכה שיהיה לי את האפשרות לבוא אלייך,לגעת לשתף ולנשק.
ואז נזכרת איך בלילה הלכתי לישון עם תחינה לשחרר את נשמתך
שסבלך יגמר ושחררתי כדי שתפסיקי לסבול.

זוכרת את הטלפון לפנות בוקר וישר ידעתי ואמרתי לנכדתך "סבתא נפטרה נכון?"
סגרתי בכיתי ואמרתי ברוך דיין אמת והמון תודה לאל ששמע את תפילתי.
כמה קשה היה לשחרר אותך.

עדיין התמונות מחכות שאסדר אותם באלבומים מאז לכתך
ועדיין לא מסוגלת נפשית להסתכל בהם.
תמונתך מלווה אותי בתעודת הזהות, אך דמותך כל כך חרוטה
בזיכרוני ונפשי וגם כשמסתכלת על עצמי רואה אותך בי
כמו שאומרים אני מאוד דומה לך, וזאת מחמאה גדולה עבורי.

נזכרת בכל כך הרבה דברים, כל כך הרבה טוב היה בך
נזכרת ברגעים הקשים אך גם במשמחים והיפים שעברנו יחד.
כל המילים הטובות והיפות שאכתוב לא יתארו אותך ולא במקרה
כל מי שראה אותך אפילו פעם אחת בלבד נחרטת בזיכרונו ואהב אותך.

החיבוק,הנשיקה,הליטוף והדאגה שלך כל כך חסרים לי
כשהלכת חלק ממני הלך איתך והחור שנשאר אף פעם לא יתמלא
ולא משנה כמה שנים יעברו.