הגשמת החלום

אומרים שככל שעובר הזמן הכאב פוחת אך זה כל כך לא נכון.
לומדים לחיות עם הכאב והחוסר אך הוא ממש לא פוחת.

חיים עם הכאב אך יש אירועים שהכאב מתעצם ברמות
כמו למשל :

בכל חג פסח שמעצים את הכאב כי היא נפטרה יומיים לפני
ישבנו יום וחצי וקמנו מהשבעה ישר לחג כל כך משפחתי כשעוד
לא ממש עיקלנו שהיא איננה.כל שנה מחיי הייתי איתה בחג הזה.

כמו הולדת הנין שלה שכל כך חיכתה לראות אותו ונולד חודש וחמישה ימים
אחרי פטירתה, ושלוש שנים אחרי הנין השני.

יום הולדת שבו הייתי רגילה שהטלפון הראשון בבוקר היה ממנה
חמש שנים וכל פעם מחכה לטלפון עד שיורד האסימון שהיא לא תתקשר יותר.

כשקורה משהו קשה,עצוב או שמח ואתה רגיל שהיא הייתה שם להקשיב,
לתמוך ולשמוח ואין לך כבר את זה ואת החיבוק המדהים שלה.

ימי האזכרה... כן לא התבלבלתי. היא נפטרה בניסן ובחודש הזה לא עושים
אזכרות ולא עולים לבית הקברות לכן עושים באדר, היום הנוסף זה התאריך
הלועזי שאי אפשר לשכוח במיוחד כשהוא יום לפני היום הולדת של הנכדה שלה
והיום השלישי הוא התאריך העברי שהוא יומיים לפני ליל הסדר.
בכל תאריך מאלה המצב רוח יורד,החוסר והכאב גדלים וקשה להתמקד במשהו אחר.


אנשים מקבלים את הוריהם בדבר ברור מאליו, ולא דואגים להראות את אהבתם
במילים,חיבוק,ליטוף,נשיקה ודאגה והם נזכרים מאוחר מידי.
ולא מקנאה בהם כי אם אני שכן הראתי ואמרתי וכואבת כך איך הם מרגישים
אז תתעוררו אנשים לפני שיהיה מאוחר מידי.

בימים האלה הכאב והעצב שולטים בי,חסרת סבלנות לאחרים,
מידי פעם במשך היום הדמעות מתפרצים וצועקת בליבי
"רוצה אותך אמא" "כל כך אוהבת אותך"