החברה הראשונה שלי אמרה עלי פעם שאני קצת כמו ילד - אצלי, הכל ישר לפה. לא התווכחתי, בעיקר כי באותו רגע הפטמה השמאלית שלה היתה בפה שלי.
לפי התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרוייד, שמזמן כבר לא נחשבת ככלי ניתוחי מהימן אבל עדיין ראוי ללמוד אותה, אנשים שנתקעו בשלב האוראלי של ההתפתחות שלהם נוטים להיות סרקסטיים, ציניים, דברניים, חובבי אוכל, וחובבי מין אוראלי. ובאמת, זה מתאר אותי בצורה מדוייקת. תמיד אהבתי לדבר, וכתיבה בשבילי היא רק סוג של דיבור. אני באמת סרקסטי רוב הזמן וציני חלק מהזמן, אני מבשל טוב והרבה... ובקשר למין האוראלי...
לפני כמה ימים עשיתי רשימת מלאי קינקית, וניסיתי לתהות איפה אני עומד מבחינת ניסיון בדס"מי. אחת החוויות הראשונות שאני זוכר היתה עם החברה השניה שלי - נהגתי לקשור אותה למיטה עם רגליים מפושקות, ולרדת לה במשך שעות. היא אהבה את זה כי זה שחרר אותה מהלחץ של לנסות לספק אותי בחזרה, ואני אהבתי את זה כי זה זה הרגיש נורא יצירתי - היא היתה הקנבס שלי והאורגזמות שלה היו האומנות שלי. יכלתי לבלות יום שלם בין הברכיים שלה, עושה הפסקות קצרות בין אורגזמות כדי לתת לה להסדיר את הנשימה, ואז לצלול חזרה. גם עם נשים אחרות, ומספר מצומצם של גברים, מצאתי את עצמי באותו מקום - לשון על אברי מין, שפתיים מנשקות ועוטפות, רוק מחליק ומכסה הכל.
אני משוטט כאן בכלוב כבר כמעט שבוע, ואני מגלה עוד ועוד אנשים שחולקים איתי את אותה חיבה, מזוויות שונות של העיסוק הבדס"מי - דומיננטים שאוהבים לרדת, סבמיסיביות שאוהבות לקבל, וכמובן להפך. אני תוהה אם כולם כמוני, מסתכלים על זה כסוג של יצירה, או שאצל כל אדם זה מגיע מכיוון אחר.
