פעם איזה משורר סרקסטי, איני זוכרת את שמו, אמר – עם תרצה לדעת איך תיראה אהובתך בעוד 20 שנה – תסטכל על אמה. ועם תרצה לדעת איך אמה נראית -תסטכל על הכוס של אהובתך, שם תראה את פרצופה של אמה.
בפוסט הקודם פתחתי בנושה האורגזמות אצל נשים – ומסכנה הברורה היא שנשים "גומרות" פחות מגברים, ויש להן יותר "בעיות" בדרך לאורגזמה, עם כי יש להן גם יותר פוטנציאל. הנחת יסוד היא – שנשים מעוננות פחות מגברים – ועם הן מעוננות הן עושות את זה "שונה" – ולא מבכינה הטכנית.
מוזר דבר אחר – עם נסטכל על תינוקות ופעוטות – נראה שאנשים קטנים יודעים טוב מאוד מה טוב להם, ולא מהססים לחקור את עצמם. גם בנים וגם בנות מרבים בפעולות שאפשר להגדיר אותם כ"אוננות" – עוד ליפני שהם מתחילים להיות מודעים לכך . וגם אחרי שהם כן מודעים ולומדים שמבוגרים לא כל כך אוהבים את זה – הם ממשיכים ללכת עם "ידיים בכיסים" – וממשיכים את החקר המהנה של עצמם ברגע שמטפלת לא מסטכלת אצל כולם התנהגות הזאת דועכת כשילדים לומדים שהתנהגות הזאת היא לא רצויה חברתית. אך נראה שאצל בנות זה קורה יותר מהר, וגם ה"דעיכה" היא יותר יסודית מאשר אצל בנים.
לדעתי יש לזה שתי סיבות יסוד: אנטומיה ותרבות.
דבר ראשון, כולנו תוצר של תרבות יוצאת מן הכלל – שהיא המוזרה והנדירה ביותר במנהגים המיניים שלה בהשבעה לרוב התרבויות האנושיות אחרות – אך היא גם הזאת שכבשה את רוב העולם והדיחה את שאר צורות חיים ואמונות. התרבות היא מה שנקרע "תנ"כית" – היא התפתחה מתוך דת היהודית עתיקת ימים, ועם הזמן ספגה השפעות של הילדים שלה – נוצרות ואסלם. מנהגים של תורה סייעו לרביעה מוצלחת, וכללו כמה כללי יסוד – איסור של מין שלא למטרות רביעה, איסוף של מספר רב ככל האפשר של נשים בכדי להביא כמה שיותר ילדים, והגנה של נשים שברשות הגבר מסקנות העולם ומפלישה של גברים אחרים. מין כשלעצמו לא נחשב כ"רע" – אך חריגה מן הכללים – כמו אוננות לדוגמה – נחשבת כעברה.
וצרות הלכה עוד יותר רחוק – בתפיסה נוצרית כול דבר שקשור למין הוא חטא ברמה כזאת או אחרת, ואין מין שהוא "טוב" – גם עם הוא חוקי, הוא נגוע ברוע של חטא הקדמון. נוצרות הוסיפה גוון של סלידה של רגשות עשם ליחס שלנו לסקס. גישה פוריטנית החצינה את התפוס: כול דבר שהוא "גופני", פיזי, מבטיח הנהה מיידית - הוא חייתי, רע, מלוכלך, חטא, מרחיק אדם מן האלוהים, ומזיק לחברה.
בנוסף, שלושת הדתות מעמידות כלפי נשים סטנדרטים נוקשים בהרבה מאשר כלפי גברים - בכול מה שקשור למיניותן.
אנחנו בני תרבות שלנו, עם נרצה בכך ועם לא נרצה. אנו ירשנו את הפחדים, הנבוכה ואת העשמה של אמהותינו - והן אתא אלא של אמהות שלהן. וזה כבר לא ממש משנה עם אמא שמרנית הקתה יד סקרנית של תינוקת או רק הפגינה נבוכה ובושה בהבעת פנים. כשהיינו כול כך קטנים ועדינים, אהבת אם היה הדבר החשוב בשבילינו, וכעס של האם היה הדבר הנורא מכול. חלק מאיתנו - הילדות ה"טובות" במיוחד - הקריבו את הנהה הפשותה לטובת אהבה של אמא. חלק המשיכו בפעילות בסטר, ולא הפסיקו להרגיש עשמה על כך שהם עושים מעשה עסור. חלק - הבנים ברובם - התרגלו לעשות את העברה "מהר ככל האפשר". וחלק אחר התקשה להשתחרר עם היה חשש, אפילו קטן ביותר, שיתפסו אותם. וכולם התרגלו להרגיש עשמה - על כך שהם עוברים על כלים שהציבה להם אמא - שהיא היקרה להם מכול. מה גרם לכך שמצאנו את עצמינו בקבוצה כזאת או אחרת?
נוסיף לזה עובדה, שדרישות "צניעות" נוקשות בהרבה כלפי בנות - זאת אומרת שאמא שמרנית תקה את ידה של בתה הקטנה ביותר נכישות מאשר את ידה של בנה. פה לדעתי נכנס גם עניין של שוני אנטומי. לבנים - עם כול הרצון הטוב - קשה בהרבה להתעלם מעברי מינם. כול בן סביר יראה את הפין שלו, רק עם יביט למתה. אצל בנות, לעומת זאת, הנקודות החשובות הן פחות בולתות ופחות מובנות מאליו. נ למראת שעל שני מינים מופל לחץ, תוצעות הן שונות לבנים ולבנות - לבת הרבה יותר כל לעשות את הוויתור הגורלי הזה על חקר גופה.
ועם המשיכה ילדה בפעילות עסורה ומענגת - פנטזיית העונס תהיה מפלט נח לפושעת קטנה. בפנטזיה היא לא פושעת יותר - היא הקורבן. היא לא מרגישה עשמה יותר, לא על מעשה העסור ולא על הנהה שהיא חווה: הרי היא ינה אחריית על מעשה שנקפע עליה, ומקבלת גם "עונש" על כך שהיא נהנית. היא יכולה להרוג את כול הערנבים בירי אחד: גם להשער הילדה הטובה של אמא, גם להתאים לנורמות מגדריות שדורשות פסיביות, גם להינות, גם "להתנקות" על ידי עונש.
פנטזיית העונס היא הנפוצה ביותר - לפי מחקרים שיצא לי למיין בהם, היא עופיינית ל85% של נשים וכ40% של גברים. עם כי השאלה נשארת פטורה: למה היא פחות שכיחה לגברים? העם יש פה סיבה פיזית כולשהי, או שמדובר נטו במגדר ובתרבות? ומה קורה עם אלא שלא נפלו לתפוס הקורבני המקובל?
פה נראה לי צריך לתת מילה לגברים - עם יש לכם מה להגיד בנושה, אז הגיע הזמן 😄 דיברתי מספיק
לפני 14 שנים. 2 במאי 2010 בשעה 21:48
