אני חושב שזה הזוי שאת השנה הזאת בקושי נחגוג.
שנה שעברה הייתי ביום הולדת עם באמת, החברים הכי טובים שלי.
עד שלפחות חצי מהם התגלו כלא, וזה בסדר אנחנו צריכים לזהות את אלה שאינם באמת מתאימים לנו.
והשנה עם כל הבלאגן, מלחמה, איבוד חברים....
עכשיו מרגיש שלא משנה מה , האור כבוי מאוד.
ימים אחרונים האווירה מוזרה, הייתי בקשר עם מישהי כמה ימים היה נחמד אבל הבנו שזה לא זה.
וכן כנראה שאין מושג גם מה יקרה הלאה.
תקופה אחרונה (שבועיים) מרגיש שמשהו לא מסתדר לא יושב טוב אבל זה כנראה לרוח התקופה.
הגעתי להשלמה עם חלק מהדברים שאני חווה לאחרונה, וזה משהו בלתי נפרד אבל זה בסדר צריך להסתכל על כל דבר ולפרק כדי לדעת מה כן ומה לא.
בינתיים להמשיך הלאה, אירית שועלה יפה שאת.
חושב שהגיע הזמן לחפש מישהי חדשה בחיי, שולטת שתדע ושתבין אותי כמוך.
אני גם לא דורש הרבה את יודעת קליל לתחזוק ^^ ואני יודע מה אני רוצה וצריך אבל שוב הדדיות וזה גם דו כיווני בחיים.
אני בחודשיים האחרונים פרקתי, כמו שלא פרקתי אפילו במוות של משפחה.
לא זכרתי את עצמי ככה מלא ברגשות, בכי, אכזבה מעצמי, הנושא של לבור לבקר שעלה המון כנל על שני לוק.
חושב שהגיע הזמן לשחרר כבר ולתת לך לנוח מכל הבכי שלי.
עדיין אוהב אותך, עדיין חושב עלייך, אבל התקופה האבל הגיעה לסיומה עם כמה שבאלי להמשיך לבכות ולשחרר יגון וצער אבל אני צריך לנתב הלאה.
אני יודע שעוד ניפגש, ואם לא הפעם אז בפעם הבאה מה שכן ניפגש בצורות אחרות.
את עדיין בראש שלי, בקרוב יהיה על הגוף.
ילדה מהממת שאת תודה לך על האור והאהבה, אני יודע שאת לא כועסת, לא עצובה, ובטח לא מתעצבנת על החודשיים הרגשיים האלו.
חשבתי אולי שנחזור למסיבות לבית בדאנג'ן , אבל זה להתחיל לבנות את זה שוב מחדש.
כי אין באמת לאן לחזור, יש רק מה להרים מחדש והנה אני מרים את עצמי מהשאול, מרים את עצמי לעבר המטרות החדשות שלי.
תמונה שצולמה במסיבה אחרת ב7.10.
Ohne dich
Without you
נסעתי לי לעיר התחתית,