אחרי 9 חודשים,
בלי רישיון , שבתאכלס יכולתי למנוע את זה.
מה לא קרה ב9 חודשים האלה, המון וגם במיוחד אחרי 7.10 שהרגשתי שחצי ממני פשוט הלך.
אין טעם לפרט באמת כבר הכל , אני כתבתי על זה המון ואין מה לחפור.
יצאתי נכנסתי מקשרים, קשרים חדשים נוספו, עוד הלכו וגם קשרים חברתיים שנעלמו.
אבל עם כל מה שקרה עם כל השברים הכל התאחה לאט לאט, בין אם זה הקשרים, הבת זוג וכל המסביב אבל תמיד ידעתי להיות עם הראש למעלה.
ועדיין עם זאת למדתי שאין מה להישבר, זה בסדר להתפרק מידי פעם, זה בסדר לבכות לשחרר, גם אם לרגע נשים את הצד השולט או הנשלט או שניהם ביחד.
אתמול הייתי עד לשיחה מזעזעת של חבר קרוב, עם מישהי שאנחנו מכירים שחייה בחול - ואמרה שכל מי שמת במסיבה זה אנשי שמאל והיפים......
ישבתי לעצמי אני אומר דפאק , חברים שמתו אנשים שהכרתי זה אנשים שהכירו באהבה ללא תנאי אנשים שבאמת תמיד עזרו, תמיד הראו את האור לאחרים .
גם גברת מדהימה מהקהילה שלצערי איננה, וזה כל כך הכניס לי סכין בלב .
אספתי את עצמי, אמרתי שאין מה להתעצבן מאנשים קטנים שאפילו כבר לא חיים פה בארץ.
אותה בחורה לצערי גם הייתה מוכרת קצת בקהילה אבל לא אחשוף אותה אין מה .
אתמול הייתי בנהיגה מונעת גם כי מה לעשות, עשיתי שטויות על הכביש ולוקח את עצמי ביותר טוב.
המבחן הלך בקלות, השיעורים הכניסו פרופורציה לחיים והבנה שבאמת אנחנו אלה שאחראיים על החיים שלנו ושל אחרים בכביש.
אין לי כוח לדרמות בלאגן כאבי ראש.
הרי שגרה כבר אין, מייצרים את עצמנו מחדש לשגרה חדשה יותר, ההשתדלות לטובה יותר.
אנשים לא מתו לחינם, צריך להעריך את החיים שקיבלנו חלקנו אפילו שקשה ונשברים כי את מי שאיבדנו לא נחזיר.
