רומא לא נבנתה ביום אחד

עוברים עלי שבועות ממש קשים,
נפשית ופיזית, הכל מתפרק.
אני מקווה שהחג הזה הוא השלב האחרון של המעבר מעבדות לחירות ושאחריו יתחילו להשתחרר הדברים הללו שיוצאים בבום
בשבועות האחרונים.

השבוע מישהו שאל בעבודה מה התאריך וכולם ענו לו ביחד.
פתאום התאריך הזה נתלה לו באויר ושט לי מול העיניים.
שנתיים, בלי סקס, בלי מגע, בלי נשיקה או ליטוף.
שנתיים, לא האמנתי שזה בכלל אפשרי.
אני קוראת את הפוסט של נטולמו שככה פתאום התפקששה לו ההתנזרות ואני חושבת על כך שאלמנט הספונטניות לא קיים בחיים שלי
כבר המון שנים.
איך מייצרים ספונטניות? איך זה קורה?

היתה לי שיחה עם אמא שלי על אהבה, היא אמרה שאומרים שצריך ממש לרצות את זה, יותר מהכל.
אני לא חושבת שאני כמעט רוצה או בערך, אני רוצה, יותר מהכל.
היא מספרת לי שאיזו מתקשרת אמרה לה שסבא שלי לא משחרר אותי ושהיא הולכת לבית קברות כל הזמן ובוכה לו שישחרר אותי,
שייתן כבר לגבר אחר לשמור עליי ולטפל בי במקומו.
אני לא אוהבת את התקשורים האלה וההתעסקות בעולם שמעבר או איך שלא קוראים לזה.
אולי בגלל זה כל התופעות המיסטיות שיש לי מוכיחות שזה דווקא כן קיים.
או כפי שא' אומר - "כפרה, את הרי האדם הכי רציונלי עלי אדמות, אם יש מישהו שהיה מוכיח שזה שטויות הרי זו את, ועדיין את מכשפה..."
אני שונאת שקוראים לי ככה אבל אין לי דרך להסביר את היכולות האלה שלי.

ויש מישהו בעבודה שאני מתעבת, הוא יצור דוחה שהמטרה שלו בחיים היא להיות אומלל, הוא מצהיר על כך בכל הזדמנות.
הוא גם רוצה שכולם יהיו אומללים סביבו ולא בוחל בכלום כדי להשיג את המטרה.
והיום הוא עבר כל גבול, והיום החלטתי שמספיק, היום הוא צריך לעזוב.
כל היום רק צעקתי לו בראש, תתפטר כבר יא אפס, לך לאיזה חדר ותתלה את עצמך, לך מפה!
זו היתה המנטרה ושיננתי אותה שוב ושוב.
ועכשיו הבוסית שלי התקשרה לספר שהוא התפטר.

אז זו היתה הפתעה ספונטנית או שאני גרמתי לזה?
ואם גרמתי לזה אז למה אני לא יכולה לגרום לבחיר ליבי להופיע?