|
|
|
אני יושבת לידו
מעשנת שותה וודקה.
הוא בלי תחתונים ובלי מכנסיים
לוגם מהקפה..
בא לי לבצע בו מעשים מגונים..
היש מצב שהוא יקרא את הפוסט
הזה תוך כדי ופשוט יקח אותי ויזיין אותי שוב?!
תגידו לו לזיין אותי שוב!
אני חרמנית..
אני רוצה את המד חום שלך
עמוק בתוך התחת שלי..
יש לי חום..
אז מותר לי!
חמה לזין שלך
לשפתיים
לידיים
לטעם שלנו.
בוא לפה תפתח לי את הרגליים
ותבדוק אותי עמוק.
אני מחכה..
אני אוהבת את הזרועות שלך
שמלטפות ועוטפות אותי
אני אוהבת את המבט שלך בי
אוהבת שאתה אוהב אותי
אוהבת לאהוב אותך
אני אוהבת שאכפת לך ואתה דואג
אני אוהבת לדאוג לך גם..
אוהבת לשבת לידך ולראות אותך
קרוב אליי..
אוהבת לגעת בך
ולהרגיש אותו מתקשה ממגע ידיי..
אוהבת לשמוע את ההנאה שלך
אוהבת שאתה מכסה אותי
בזרועותייך.. מגן עליי מהחלום הנורא.
אוהבת שלקחת את ליבי
מפחדת..
תשמור עליו.
תשמור עליו.
תשמור עליו.
בבקשה..
כייף לי ההרגשה הזאת
שאני איתך.
תשמור עליו..
תשמור.
מפחדת.
אבא.. בשבילי..
כשאני רואה את המילה אבא..
שהייתי בת 5 אני זוכרת..
אמא הלבישה אותי הכי יפה.
חולצה לבנה
חצאית ג'ינס
היה לי את התכשיטים האלה..
עגילים. צמידים. שרשרת.
זוכרת שחיכיתי וחיכיתי
ציפיתי וציפיתי.
הוא לא בא.
זוכרת שהייתי במיטה שמעתי
את אמא צועקת
הייתי ערה אבל "עשיתי עצמי ישנה"
ראיתי הכל
הוא בחלון עם סכין ביד
אמא יושבת בספה
הוא צועק. שיכור. לא הוא.
אמא השאירה את אחי ואותי לבד
רצה לבקש עזרה
מימנו היא פחדה..
כשהוא היה בא הוא נשאר לדקה
כי אמא צעקה
זוכרת שהייתי מביטה מהחלון
מסתכלת על אבא שלי
הייתי מביטה בו ובוכה
עד שהאוטובוס היה בא והוא היה נעלם.
זוכרת את החרדת נטישה
שהוא לקח אותי לכיתה א'.
זוכרת שהייתי בורחת מהבית ספר
ישר לאבא שלי.
זוכרת את היום הזה
שלאבא נמאס שברחתי מהבית ספר אליו..
הוא נתן לי סטירה חזקה.
בכיתי. הוא הצטער.
לא חזרתי לבית ספר כל השנה.
נשארתי כיתה.
אבא השאיר אותי אצלו עד שאמא
נלחמה על אחי ועליי כדי לקבל אותנו שוב..
עשיתי שוב כיתה א' שהייתי אצל אמא.
לפני כמה שנים עבדתי בחברה גדולה..
כשראיתי את העבר שוב..
לא יכלתי להמשיך לעבוד.
החרדות הופיעו.
באתי לאבא שלי.
הוא צעק וקילל אותי.
רציתי שאבא שלי יהיה אבא שלי..
שלא ישאיר אותי לבד.
הוא הלך.
מאז עברו 6 שנים.
6 שנים שלא ראיתי אותו.
אני מתגעגעת לאבא שלי.
אני אוהבת אותו.
ומצטערת אם עשיתי משהו..
שבגללו עזבת אותי..
אולי עשיתי טעות שבאתי אליו
הריי הייתי בוגרת כבר..
הריי הוא נעלם תמיד שהייתי צריכה אותו..
אני הייתי צריכה ללמוד שהוא לא יהיה בשבילי..
הייתי צריכה ללמוד ובכל זאת ניסיתי
אני גרמתי לעצמי להפגע מימנו שוב.
לתת ולקחת
לקחת ולתת..
שהיום הזה יגמר כבר.
הספקתי לריב עם המדיח המעצבן הזה.
אני שונאת מדיח בשביל מה צריך אותו?
יש לי ידיים ו Ocd הוא לא עוזר לי.
רק מעצבן אותי.
גם חצי שעה אני מנסה להטעין
את הפון והכבל בכלל לא
בחשמל.
אבל בישלתי מלא אוכל.
אורז. פירה. ירקות בתנור.
כבד עם בצל.
קציצות ברוטב עגבניות.
מתי אתה בא לאכול
ולהוריד את המדיח הזה לפח?!
אני מנסה להתמודד עם החרדות..
אבל יש מצבים שאני חרדה מהלפני. רק מלחשוב על הסיטואציה..
אני מפחידה את עצמי כאילו זה סוף העולם.. .
וקשה לי עם זה.
התמודדתי איתו ביחד עם ההורים
שלו. הייתי חרדה אבל התמודדנו ביחד.
אני מרגישה שאני מאכזבת אותו
בגלל החרדות שלי.
אני רוצה.
לא יכולה.
ללכת באור. בשמש. לפגוש אנשים. לדבר.
רק המחשבה של זה גורמת לי לפחד
לחרדה.
אני לא רוצה לאכזב אותו.
אני רוצה שהוא יהיה גאה בי.
אני רוצה בלי חרדות.
לתת לו אותי בלי חרדות. .
החרדות מנצחות אותי רוב הזמן. .
אני מתמודדת לפעמים
ומרגישה כל כך גאה בעצמי.
לצאת לאור. לשמש. לדבר עם אנשים..
החלום שלי.
כל כך קשה לי.
אני חושבת על הסיטואציה ונתקפת בחרדות.
הייתי רוצה לצאת לשמש לחייך
לצחוק לדבר.. להיות אני
הלוואי.
החרדות האלה הורגות אותי
כשאני רואה את המבט שלו בעיניים
שאיכזבתי אותו.
אני אוהבת אותו.
אני יודעת שהוא אוהב אותי.
אני יודעת.
הוא לא לוחץ.
הוא מבין אותי. מאוד.
אבל לי קשה להבין את עצמי.
החרדות האלה הורגות אותי.
מבפנים. אותי. נמאס לי.
אני מצטערת שאכזבתי אותך..
אני רוצה שתזיין אותי ולא תפסיק
עוד ועוד ועוד
אני רוצה שתזיין לי את התחת חזק
תגרום לי לאורגזמות אחת אחרי השניה
אני רוצה למצוץ לך את הזין ולטעום
את הטעם של שנינו
אני רוצה שתגע ותלטף אותי
עוד ועוד ועוד
אני רוצה את החום
אני רוצה את הריח שבאוויר
את הטעם שלך בי
תזיין אותי עד אפיסת כוחות
שתחנוק אותי כשאתה מזיין לי את התחת
ואומר לך "תזיין אותי, אדוני. התחת שלי שלך. תזיין אותי חזק, אדוני, חזק. אל תפסיק"
אני רוצה אותך...
כשתבוא אחכה לך עם חוטיני קטן
בלי חזיה גרביון רשת עד הברך
ועקבים..
תזיין אותי בבקשה:-)
יום יבוא ותדעי שהעבר הוא בעבר.
יום יבוא ותשלימי איתו תקבלי אותו.
תחיי איתו.
תלמדי מימנו. תתחזקי.
יום יבוא והעבר יבקר רק פעם ב..
יום יבוא כשתבכי הדמעות יהיו משמחה.
יום אחד את תביני שמה שקרה
רק ילמד אותך ויעצים.
לא להיות כמו אמא. להיות טובה יותר.
לא להיות כמו אבא. להשאר. לא לברוח כשקשה.
יום אחד בלב שלך ישאר רק
אהבה ואושר.
יום יבוא והעבר יחיה שם בשלום
עם ההווה.
יום אחד תדעי לצעוק. לצרוח.
יום אחד..
יום אחד תלכי בשמש מול כולם.
יום אחד תשחי בזרם עם כולם.
לא תרגישי חריגה.
לא תרגישי שהכתם נמצא בפרצוף שלך.
יום אחד האשמה תנטוש אותך.
כי היא תבין שהיא לא שייכת לך.
יום אחד אקום בבוקר מחוייכת.
יום אחד ארדם בלילה מבלי לפחד
מהצללים שבחושך..
מהדמות שבחושך ששרפה אותי.
יום אחד אהיה מאושרת.
בלב שלם..
טוב אולי לא שלם אבל כמעט.
יום אחד אבין שלא רק בגשם מותר לבכות.
מותר לבכות גם באוגוסט.
ביום הולדת שלי.
יום אחד אזכור רק את היום ההולדת שלי.
אולי אזכר ואכאב ואבכה
אבל זה יהיה רק טיפה.
לא כל הזמן.
יום אחד אהיה גאה בעצמי
על הדרך שעשיתי.
יום אחד אקבל שגאים בי.
יום אחד אדע שאני לא דפוקה גדולה.
דפוקה בטוב. לא ברע.
יום אחד זה יבוא
אז.. מתי אתה בא?
אתמול קיבלתי הודעה
מהוויז
"מזל טוב, הוויז שלך כבר לא תינוק"
מה זה אומר?
איך הוא לא תינוק?
לא האכלתי אותו.
אני אוהבת אותו זרעון קטן
וויז נראה כמו זרע על גלגלים.
פשוט.
לכבוד הגדילה של הוויז
הייתי צריכה לשים לו מצב רוח.
מסכן.
גם זרעון תינוק וגם מצב רוח.
לפחות שיעבוד כמו שצריך
ושלא כל הזמן יגיד לי עשי פרסה
עשי פרסה עשי פרסה
הלך לאיבוד הזרעון הזה.
הוא באמת תינוק.
