|
|
|
הילד בן 27
אין לו חום גבוה
הוא שוכב על מיטתו בבית הוריו
כן הוא בן 27, אין לו חום גבוה
הוא חזר אל חדר נעוריו
הוא שוכב ותוהה
איך בעבר היה בחדר זה ובכה על דברים
ואיך עשור לאחר מכן הוא באותם מקומות
הוא תוהה מי הוא
כי המילים על הקיר כבר ריקות ממשמעות
והוא תוהה אם בכלל יש לו למה להמשיך
ואם הכל יהיה ככה בהמשך
מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת
בטרם תשכיביני לישון
תספרי לי על הילד שהייתי
ואולי אמצא את עצמי שוב...
את יודעת שזה התחיל מהרגע בו פגשתי אותך.
את יודעת שמהרגע שיצאת מפתח ביתך, ואני הייתי קצת המום, זה התחיל.
אני אוסף נתונים, אני מסתכל ובוחן ורואה, כי כזה אני עם כל דבר וכל אחד, והייתי רוצה לכבות את זה לפעמים, אבל לא איתך, מאז אותה שיחה טלפונית שטיפונת התחלפנו, הרצון הזה מתעורר בי, ואני אוסף נתונים עלייך בשביל זה.
וזה לא הפסיק לרגע,
גם כשליקקתי לך את הנעל
גם כשנאנקתי מכאבים
גם כשסטרת לי ואני נלחמתי בדמעות
וגם כשזיינתי אותך חזק ועמוק
תמיד אני רואה אותך...
אני רואה את הפחדים, אני רואה את החוזקוי עוד.
ואני יודע כבר את הפתחים שלך.
את הפתחים לנפש בהם ארצה להיכנס כדי להיות בתוכך, את המסלול בו ארצה ללכת כדי להגיע למקום עמוק בך שאוכל לקפל אותך קטן קטן, אבל בשביל המטרה הסופית שתתעצמי מזה.
אני רואה את תחילת המסלול וכל פעם אגרד עוד קצת, אבין עוד קצת.
הייתה פעם אחת שהחלטתי שמן הראוי ללחוץ על נקודה, סירבת לדברים שדרשתי וזה לא התאים לי, מיד קלטת איך שהאווירה השתנתה והגוף שלך כולו השתתק מהאפלה שאחזה בחדר באותו זמן, היה ברור לך שהמילים שלי מגיעות ממקום קצת אחר, שהפעם זה רציני, והתמסרת באותו רגע, ואני, התגובה שלי הייתה קטנה מאוד, הלחיצה שלי על הנקודה הייתה לא יותר מליטוף, ועדיין ההשפעה עלייך הייתה חזקה, ראית את האפלה שבתוכי ומה קורה כשממרים את פי ואני מחליט להגיב, וזו הייתה חוויה עוצמתית לשנינו.
והייתה את הפעם שהצלחת לכמה רגעים לפרוס את גופך המדהים בשבילי, שוויתרת על הראייה שלך וסמכת עליי, ואני גם שם קלטתי את התנועות הקטנות שלך... ואת הגוף שלך...
אני יודע שאת רוצה להתמסר, ואני יודע שזה מפחיד, אבל זה תהליך, חתולה קטנה, ואני ואת הולכים בו יחד ועוד יגיעו הנקודות בהם תצליחי לשחרר ולסמוך עליי מספיק, שתחווי את עונג השחרור הזה ואת העונג שאני אסב לך מההתמסרות שלך אליי.
לאט לאט, יש לי סבלנות,
אבל שתדעי, שאני תמיד צופה, תמיד בוחן, גם כשאני למטה,
ואני לאט לאט לומד עלייך
מוריד עוד שכבה
מגלה אחריה עוד אחת
ומוריד גם אותה...
ואולי אני כבר עושה את מה שאני כל-כך רוצה לעשות, מגלף אותך ויוצר יצירת אומנות, לאט לאט...
המקור הוא בחובה(:
יש פה לב, תאמינו לי....
שוב הייתי איתה ברכב..
שוב היא דיברה דברים על זה שהיא רוצה למות,
שוב כל השריטות שלה יצאו החוצה והיא דיממה מהן בצורה שהיא פשוט סיפרה סיפור אחרי סיפור של מה שקרה לה.
שוב התחושה של החוסר אונים, של לנסות למצוא אצלה בדל חיוביות אחד כדי לשחק עליו ולאט לאט להביא אותה לרגיעה.
שוב לעמוד מול אפס חיוביות... ורצון אמיתי למות.
שוב השריטות שלי מהעבר עולות...
אבל משהו בי השתנה הפעם, כעסתי, זעמתי הפעם לא הייתי רגוע וזה אולי מה שהפחיד אותי הכי הרבה, הפעם לא שלטתי בכעס שלי, ואז הושטתי יד לחנוק אותה, והיא מלמלה משהו על זה שזה לא מפחיד אותה והיא ידעה שגם אני ארצה לחנוק אותה מתישהו...
ואז משום מה מהחלון ראיתי מישהי שאני מכיר מהעבר עושה לילד שלה שק קמח, אמהות אמיתית...ישנה כזאת של הספרים.
והתעוררתי בבום.
הבנתי שזה היה רק חלום או יותר נכון, סיוט,
קמתי רועד..
בתקווה ליום יותר טוב.
שוב,
מיטה
בכי
בדידות
מוקף באנשים אך בודד
חיים מלאים אך ריק
אמור לשמוח
אך עצוב
עזבו, תתרחקו,
אני לא שווה את זה...
הרי ממילא אפגע בכם בקרוב
נכנסת אל הדירה, היית שמחה ומאושרת, ולפתע הוצאת נעל סקסית, אמרתי לך שהיא יפה וחזרתי לעיסוקיי, המבט שלך השתנה, הדורשנות הופיע לפתע, האווירה השתנתה.
ביקשת ממני לשים לך אותה, והתרגשתי כלכך, רעדתי והיה לי קשה, נעל אחת הייתה על רגלך ובזמן שאני נאבק עם השנייה את נועצת את העקב של הראשונה בירך שלי, אני מנסה לרמוז לך שכואב לי והמבט שלך הבהיר לי שאת יודעת ולא אכפת לך, זה הפתיע אותי לא ידעתי שאת מגיעה לרמות כאלה.
הנעליים היו במקום ואת החלטת שזה הזמן להוציא את התודעה שלי ממקומה, כאבים קטנים ומפתיעים, צביטות שהוציאו ממני צווחות בלי נשלטות, אני כבר לא יודע איך אבל הייתי ערום ופתאום את רוכנת ובמקום כאב אני מרגיש את ידך נוגעת לי בזין ואומרת 'איזה יפה אתה מטפטף' הייתי בשוק, תביני, אני לא מטפטף, זה לא קורה לי פשוט, אולי פעם אחת עד היום, ובהמשך הסשן טפטפתי שלוש פעמים, רק מראה מה עשית לי.
היה את הרגע בו התחת המלכותי שלך מופנה אליי ואני זכיתי לקבור את פניי בו, לרחרח אותך ולהתמכר, ואת המשכת להתייחס אליי כקטן ולהשפיל אותי, הייתי בשוק, הכל מעורפל לי מהזיכרון הזה וככל שאני מנסה לדלות פרטים הכל מתערפל לי ואני מגלה שאני זוכר את הטפטפוף והנעליים שלך ועוד רגע אחד.
רגע שאמרת לי 'ארצה' ופשוט ביצעתי, וזה הכה אותי בתדהמה, כי אני כלכך אוהב פקודות וטקסיות וזה לא היה לי עד עכשיו, והדרישה שלך הייתה כלכך טבעית לך ולי, והישיבה למרגלותייך הייתה כלכ אוטומטית כאילו אילפת אותי כבר שבועות, ואני זוכר שגם הייתה בי רטינה על כמה מהר הקשבתי לך, כמה מהר רציתי להקשיב לך.
וזה רק המשיך והעמיק, דרשת ממני בוקר אחד לעשות לך מסאז' ואני כלכך רציתי לישון ומלמלתי לך שלא עכשיו ונתתי לעצמי להיסחף לשינה מתוקה עד שפתאום הרמת את קולך 'אני אחכה עוד הרבה?!' ואני זינקתי מהמיטה כדי לבצע את דרישתך.
נהניתי לראות את הדורשנות יוצאת ממך,
נהניתי לראות את עצמך מגלה את הצד הזה בך,
מנסה את הצד הזה בי,
חוקרת אותי ואת יכולות השימוש בי,
ובא לי עוד.
את יכולה בבקשה להשתמש בי?
איפה הכפתור הזה?
ולמה זה כלכך קשה להמשיך מבלי ללחוץ עליו?
מחשבות מפגרות
אז אתה מוצא את הקול שלך ומתחיל לדבר איתו
אתה מוצא מי אתה ומתחיל לחיות אותו
ואתה צועד בדרך חדשה
אבל הכל קורס סביבך ואנשים נפגעים ונראה שהעולם כולו התחרפן...
אז מי אתה בכלל?
האם אפשר לחזור בבקשה?
נכנסתי לשירותים שהיה רשום עליהם 'בתשלום של שתי סכינים'
נכנסתי
דרשו ממני 4500 לכל תשלום וצריך 2 אז 9000 ש"ח,, באיזה קטע
אז רבתי עם הבחור, וכל הזמן גיל ססובר הטריד אותי.
מה עשיתי לו? למה הוא מטריד אותי?
היא בכלל יודעת?
שהרגע שהיא מתארת איך היא אוהבת את הבוקר שלה?
שהיא מפרטת עם נימה קצת דורשת,
שהיא לא צריכה להפעיל עוצמה,
שהיא רק אומרת מה היא אוהבת,
ואני כבר מתכנן איך אני דואג לה לבוקר הכי טוב שיכול להיות לה.
היא בכלל יודעת כמה זה מדליק אותי?
