המסע שלי

מחשבות
בזמן עצב ויגון, אני שומע שיר נוגע ללב, על מות חייל, על אהובתו שהשאיר מאחור.
ולרגע, באמת בלי להתכוון נזכרתי בה, באותם רגעים שנישקה אותי למרות שאמרה לי שעזבה אותי, בכאב שחשתי בלב, באיך שרציתי לברוח אבל נשארתי.
ואז באמת בלי רצון, השיר הזה התחיל להישמע עליי.

ומיד צד באישיות נתן סטירה ואמר "באמת נראה לי שהכאב שלך בכלל דומה לכאב של מוות??"

ובמהלך הטקס עולות מחשבות פואטיות, על האדם, על החיים, על המוות, ועל ערכים.

ראיתי תוכנית לזכרו של חייל, אורי סמואלוב ז"ל. לפי מה שחבריו מספרים, האדם היה חייל משולם, חבר אדיר ומפקד עילוי. לא משנה כמה החברים שלו ניסו הם לא הצליחו להגיד עליו משהו רע, ברור שדמותו אפילו יותר התייפתה מאז שאלוהים לקח אותו אליו. כי טבעית זה מה שזוכרים אבל רואים שהרוב הגדול הוא אמיתי. זה גרם לי לחשוב על עצמי. מה יגידו עליי כשאמות? האם אני עדיין האדם הערכי שהייתי כשיצאתי מהמכינה, או שהצבא שחק אותי?

ולמה בכלל אלוהים לוקח אנשים כאלה? למה הוא לא לוקח אחרים?
למה הוא לוקח אנשים שנמצאים בזוגיות בריאה, ולא את האדם שפעם אחרי פעם עושה דברים שרק פוגעים לו בנפש.
למה הוא לוקח מפקדים טובים?
למה הוא לוקח חברים שתמיד נמצאים לצד חבריהם?
למה הוא לוקח אנשים שבכל פעם שנכנסים לחדר, אור נדלק?
למה הוא לוקח אנשים שהשקיעו במשפחה שלהם?
למה הוא לוקח אנשים מושלמים?

למה הוא לא לוקח אותי?
אני לא מושלם בכלל, אני נמצא במאבק מתמיד בין ערכים, בין רצונות, בין יצרים ובין רגשות
נכון, אני חזק בערכים שלי.
נכון, אני כנראה יהיה מפקד טוב.
נכון, אני משתדל להיות לצד חברי, אבל פספסתי הרבה פעמים.
נכון, אני יודע להצית שמחה, אבל גם הדיכאון שלי מדבק.
נכון, אני אוהב את משפחתי, ומנסה לעשות להם רק טוב, אבל אני מאכזב את הוריי, ולו רק בעצם זה שיצאתי מהדת.

אז למה אתה לא לוקח אותי? תשאיר אותם.
אין לי בעיה למות למען המדינה שלי, אין לי בעיה לתת את חיי למען זה שאנשים כמו האיש ההוא יישארו ויפיצו את אורם וערכיהם פה במדינה.
אני באמת ובתמים הייתי רוצה להגיע ליחידה קרבית, להיות בקו הראשון, למות אם צריך למען מדינתי, אבל לא הבריאות לא איפשרה לי. אז תקח אותי, ולא את אלה שעברו את כל המסע הזה, את אלה שיכולים להיות שם מקדימה.




אז אם אני פה בכל זאת, אשתדל, להיות חבר יותר טוב, לחזור לערכים שלי, לחנך, לשמוח ולשמח.
בשבילכם, כל אלה שעזבו אותנו בטרם עת. בשביל כל הבנים שהוריהם נאלצו לקבור.
בשביל כל האחים שזוכרים את המילים האחרונות שאמרו לאחיהם הגדול.
בשביל כל האחיות שנזכרות כל שנה, כמה אחיהם הגן עליהם מחברים לא רצויים.
בשביל כל המפקדים שזוכרים חייל שפיץ.
בשביל כל החיילים שזוכרים חבר שתמיד מחייך.

בשבילכם, לזכרכם, למענכם ובזכותכם אנסה להיות יותר טוב...