לרוב אני כותב קודם בוורד או מעבד תמלילים לפני שאני מפרסם, מנסה לערוך ולבדוק שהכל בסדר,
הפעם לא.
אני רוצה להקיא את מחשבותיי אני רוצה להתעצבן באמת, אני לעולם לא מתעצבן או מראה שאני מתעצבן מעניין למה זה...
את יצאת מניאקית, שבוע! שבוע לא חזרת אליי! מה עשיתי לך?? בקושי דיברנו, אפילו אני לא הייתי מצליח להרוס את זה!
מה עשיתי? מה? לא מגיע לי אפילו "תשמע זה לא מתאים לי" או "אתה אחלה בחור אבל..." או אפילו "באילת פגשתי... עם זין גדול!"
סראבק איתך! אין לך טיפת הגינות לומר לי.
ועשיתי הכל! שלחתי סמס קשואלי "היי" שלחתי סמס מתוכחם, התקשרתי, הכל!!
למה אני? למה זה שוב קורה לי למה...
כמה פעמים עוד אמצא את עצמי פורץ בבכי ברכבת, אמא של הרכבת הזאת, מה יש לה שאני תמיד פורץ בבכי דווקא ברכבת?
אני מנסה לעצור את ההדרדרות של המחשבות שלי, כי אני מאמין שלעולם לא יגיע לך טוב אם המחשבות שלך יהיו שליליות.
אז כמו תמיד אני מאשר לעצמי ערב אחד להתדרדר לרע וממחר אני משנה פאזה. לפחות רוצה לשנות.
רציתי אותך ממש! את היחידה שאני מכיר באזור הקרוב שלי, שנשמעת אחלה בחורה, שטיפטיפה התעניינה בי, אז למה???
אוף!!!
הקאתי קצת מחשבות, אבל לא מספיק, משהו בי עצור, ולשם שינוי הכתיבה לא שחררה.
אוף, אני עובר לחפש מזור במקום אחר...