המסע שלי

עוד ברכת יום הולדת מבית היוצר שלי, השמות כמובן בדויים

היא פתחה את העיניים וגילתה שאור שמש חמים ממלא את החדר, היא העיפה מבט לעבר השעון וראתה שעוד חמש דקות השעה שהיא תכננה לקום, חיוך דק עלה על שפתיה והיא חשבה לעצמה "איזה כיף זה יקיצה טבעית" היא כיבתה את השעון המעורר והסתובבה במיטה בעודהמושכת את השמיכה, כך שהיא מכורבלת טוב טוב בשמיכה, היא התפנקה ערה במיטה כמה דקות עד שנשמעה דפיקה עדינה בדלת, אמא שלה באה לבדוק שהיא ערה היא לא דופקת חזק כדי להעיר אותה בעדינות."אני ערה אמא..." היא אמרה לאוויר, הדלת נפתחה ואמה נכנסה לחדר עם חיוך גדול ובלוני הליום, "מזל טוב! חמודה שלי..." היא אמרה בחגיגיות.לורי התיישבה במיטה נעזרת בכריות כמשענת לגב היא לא יכלה לעצור את החיוך הגדול שהתפשט על פניה, לורי הושיטה את ידיה לחיבוק בשובבות וקיבלה חיבוק גדול מאמא לרגל המאורע. אמא שלה התיישבה על קצה המיטה והן קשקשו קצת, עד שלורי קמה והתארגנה.היא יצאה מהבית שלה עדיין מחייכת, וגילתה שמזג האוויר נפלא בחוץ והחליטה תוך כדי לעשות את הדרך לעבודה ברגל, היום יפה ויש לה זמן. היא התחילה ללכת ושלפה את הטלפון כדי להתעדכן בכל ההודעות שמאז חצות בדיוק לא הפסיקו להגיע, היו שם הודעות פשוטות וכמעט אוטומטיותמכמה חברים שהקשר איתם לא היה יומיומי, והודעות מושקעות מחברים קרובים. אפילו הבוס שלה, שלעיתים הייתה מרגישה שיש לו רק צד זועף, אפילו הוא שלח לה הודעה שהצליחה לעשות לה טוב על הלב.היא הגיעה לצומת ובפניה ניצבו 2 דרכים, האחת יותר מהירה לעבודה אבל משעממת, השנייה יותר ארוכה אבל עוברת דרך יריד הסתיו שהיה בתקופה זו בשנה בשיאו. היא הסתכלה על השעון וחישבה זמנים וגילתה שיש לה זמן ומקסימום אם היא תאחר, היא תעשה "פרצוף יום-הולדת" לבוס שלה והכל יסתדר, היא פנתה לכיוון היריד מרוצה מהחלטתה וכמעט הלכה בדילוגים.לורי תמיד אהבה את יריד הסתיו, ולא רק בגלל שהתחלת הקמתו סימן את התאריך ואת העובדה שיום ההולדת שלה הולך ומתקרב (בינה לבין עצמה זה גם היה אישור להתחיל להציק לאנשים ולהזכיר להם את התאריך), היא אהבה את היריד גם בזכות הקולות, המראות והאנשים שראתה, לרוב היא לא הייתה משתתפת בדוכנים או הגרלות ויותר נהנית מהאווירה בדרכה לעבודה. היריד התגלה כמוצלח במיוחד השנה, היה שם את הדוכן עם הכלבים שתמיד הצחיקו אותה, היה שם את הקוסם המוזר, היו גלגלי ענק וקרוסלות סוסים ואפילו היה את הדוכן שהנער שמפעיל אותו תמיד מפלרטט איתה.היה דוכן אחד שתפס את עינה במיוחד השנה, זה היה דוכן פשוט, אפשר היה לתאר אותו בקלות כ4 מוטות, יריעות וגג, בתוך הדוכן יש שולחן וכיסאות מ2 צדדיו, היא החליטה לחרוג ממנהגה, התעלמה מהזמן ונכנסה פנימה, היא התיישבה בחיוך (אותו חיוך עוד מהבית) ואמרה "בוקר טוב".האיש בצד השני היה מבוגר, לא זקן, פשוט מבוגר, היא אף פעם לא הצטיינה בהערכת גילאים אז פשוט סיכמה עם עצמה שהאדם בערך בגיל של אביה. הוא הסתכל עליה בעיניים רכות שגורמות להרגשה כאילו הוא רואה הרבה יותר מאחרים.הייתה שתיקה, ובדיוק לפני שזה הפך לשתיקה מביכה הוא אמר "בוקר טוב לורי, ומזל טוב"היא לא הצליחה להסתיר את הפתעתה, הלסת שלה נפערה ועיניה נצצו והיא הצליחה להשיב בגמגום "וואו, אתה טוב".הוא מצמץ בצורה שהצליחה להרגיע אותה ואמר "אני לא כזה טוב" הוא עשה הפסקה קלה ואמר "לפחות לא טוב כמוך" שוב הוא הצליח לתפוס אותה לא מוכנה, היא אמרה "למה אתה מתכוון?"הוא חייך חיוך קטן ואמר "לורי את בן אדם טוב, פשוט בן אדם טוב מאחרים, ולמה אני מתכוון? את בן אדם נחמד, את מאירה פנים לאנשים סביבך, כשאת שמחה אנשים סביבך שמחים בזכותך, ואני צופה לך גדולות בעתיד וללא קשר לכישורים שיש לך או אין לך או לידע שיש לך או שתרכשי בעתיד, אני צופה לך גדולות כי את באמת ובתמים בן אדם טוב, אולי את לא מבינה את זה בעצמך אבל מרגישים את זה ברגע שנכנסת" הוא הניח ידיים על השולחן ושילב אצבעות נותן לה זמן להגיב.היה לה קשה להגיב לדברים שנאמרו אז אמרה במקום זאת "אתה יכול לחזות עתידות?"הוא גיחך קלות, לא בצורה מתנשאת אלא זה באמת גרם לו לצחוק "לא, אני לא, אני פשוט שם לב.""מה זאת אומרת" לורי החלה להתבלבל "ידעת את השם שלי וידעת שיש לי יום הולדת""זה היה קל" הוא הסביר "הנער הפלרטטן בביתן ממול קורא לך כשאת עוברת כמעט כל יומיים, והיה לך חיוך מרוח על הפרצוף כשנכנסת אז אמרתי מזל טוב בלי לדעת למה, וכשהתיישבת הנחתי שזה יום ההולדת שלך לפי הריח הדק של בלונים מהידיים שלך" לורי הריחה את ידיה ונוכחה לדעת שהוא צודק, "ועכשיו כנראה שהמחשבה הזאת תציק לך אז קחי לך מגבון" והוא שלף משום מקום מגבון, לורי צחקה קלות לקחה את המגבון שפשפה קצת את ידיה והרגישה איך שמץ המתח התפוגג והיא הרגישה בנוח לידו."ידעתי שאת בן אדם טוב גם בגלל התבוננות פשוטה" הוא המשיך "נכנסת לפה והתיישבת, רוב האנשים נכנסים ואומרים משהו כמו 'ומה אתה עושה' הם רק מחפשים הנאה פשוטה כאילו אני פה רק כדי לשרת אותם אני לא אוהב את זה כל-כך הם פשוט נכנסים כדי לקבל בידור, אני בדרך כלל שם לב לחולשות קטנות אצלם ונטפל לזה, אני אוהב כשהם בורחים." הוא  חייך וקרץ.לורי לא הספיקה להגיב והוא המשיך "בואי נחזור אלייך כי אחרי הכול את כלת השמחה והאנשים ההם לא באמת שווים אזכור" הוא סידר לרגע את מחשבותיו ואמר "אני רוצה לאחל לך כמה דברים, אני מאחל לך שתישארי עצמך כי זה הכי חשוב בעולם, את בן אדם מדהים ואם את משתנה תדאגי שאת נשארת עצמך תדאגי לא להשתנות בשביל אחרים או כדי לרצות אנשים, זה בסדר להשתנות במהלך החיים כי אנשים מטבעם משתנים ומתבגרים, את עוד צעירה ובמהלך כל השינויים שעוד יעברו עלייך אני מקווה שתמיד תרגישי שאת עצמך.""אני מאחל לך מזל טוב, אבל באמת מזל טוב, אנחנו לפעמים אומרים את הביטוי הזה כל-כך הרבה שהוא איבד משמעות אז אני דואג לומר את זה ולהתכוון שיהיה לך מזל ושיהיה טוב, שתרגישי שדברים מסתדרים לך בחיים אחד אחרי השני, פשוט מזל.""אני מאחל לך שתביני כמה את משפיעה על אנשים סביבך ותדעי לנצל את זה לא במובן נצלני אלא שתשתמשי בזה לטובת הכלל, תשתמשי בזה כדי להרים את הצוות שלך בעבודה לדוגמא ושלא תחשבי לרגע שאת לא יכולה לעשות את זה.""לורי," היא הרגישה בקולו נימת סיכום "החיים,העולם ובמיוחד העבודה שלך תציב בפנייך קשיים, בואי נהיה רציניים, וכנראה שעוד תהיי עצובה בחייך, אז בשביל הרגעים האלה אני רוצה להביא לך מתנה," הוא רכן למטה והוציא אבן קטנה, הוא שיחק בה בידו בזמן שהמשיך "אני רוצה שהאבן הזאת תמיד תזכיר לך מי את, תמיד תזכיר לך איזה בן אדם מיוחד את, תזכיר לך איך חיוך אחד יכול להשפיע, תזכיר לך שלא משנה מה יקרה, בפנים את עצמך, בפנים את באמת בן אדם טוב ואת בן אדם מדהים באמת, אני רוצה שכל פעם שתסתכלי על האבן הזאת תזכרי את זה" הוא הושיט את ידו קדימה ולורי באינסטינקט פשטה ידה מתחת לידו, הוא שחרר את האבן והיא נפלה לידה של לורי, היא הסתכלה על האבן, היא הייתה בגודל בינוני חלקה כמו חלוק נחל ונראה כאילו בתוכה יש ערפל, היא קפצה את ידה סביב האבן וכבר הרגישה יותר טוב, אם זה בכלל אפשרי.היא אמרה בחיוך "אני תוהה עם כל אחד שמשלם לך יוצא עם מזכרת כזאת יפה ומשמעותית"הוא ענה בפשטות "לא ולא" והסביר "לא, רוב האנשים לא יוצאים עם מזכרת מפה. ולא את לא משלמת לי"לורי החלה למחות בתוקף "מה? אין מצב, אתה לא יושב פה בשביל הכיף שלך, אם מאנשים אחרים אתה לוקח כסף אתה תיקח גם ממני, אני לא שונה."האיש שוב מצמץ ברוגע ואמר "את כן שונה""אוף אז תיתן לי להביא לך משהו בתמורה" היא אמרה בתחנון קל ואז עלתה על רעיון "שתית כבר קפה היום? אני מזמינה לך""זה יהיה נחמד" הוא אמר בהנהון."יופי" לורי זינקה מהכיסא מתכננת מסע מהיר לבית הקפה הקרוב, היא הרגישה קצת שניצחה אותו במשחק שלו כי היא לא שותה קפה, היא סתם תקנה 2 כוסות העיקר לגמול לו על מה שהוא עשה.היא הסתובבה בחיוך מנצח ויצאה מהביתן, אבל כעבור שנייה אחת הסתובבה ואמרה "רגע איך אתה שותה..." המילים שלה נעתקו מפיה פתאום.איפה שהיה דוכן פשוט, דוכן שאפשר היה לתאר אותו בקלות כ4 מוטות יריעות וגג, היה עכשיו כלום, רק אדמה בין 2 דוכנים אחרים, היא חששה לרגע שחלמה את הכול אבל האבן הלבנה ביד שלה, הוכיחה אחרת.לורי חייכה והמשיכה ללכת.