אהובתי,
הנה אני פונה אלייך בעוד מכתב, אם בכלל אפשר לקרוא לזה מכתב, הרי לא בטוח שהוא יגיע אי פעם ליעדו, לא בטוח שאי פעם תקראי את המילים האלה.
את יודעת מה, כמה שאת חסרה לי בחיים כרגע, כמה שחסרה לי אהבה, אינטימיות וקשר חזק, אני לא מחפש את זה כרגע.
קחי את הנשיקות, קחי את הנגיעות, קחי את החגיגות אירועים מיוחדים, קחי את הפעם הראשונה שתאכלי אצלי ארוחת שבת, קחי את הרגעים הגדולים האלה שיגרמו להחסיר פעימה, קחי הכל!
אבל תשאירי את הדברים הקטנים, את יודעת, זה מה שאני מחפש כרגע, אני לא מחפש נשיקות חושניות רטובות וארוכות, אני מחפש נשיקה של לא-ראיתי-אותך-מהבוקר קטנה כזאת חמודה ועל הלחי.
קחי את ההתעלסויות המטורפות בלילות חמימים, תשאירי את הרגע שאת שוכבת הראש שלך על הירך שלי ואני מלטף לך את השיער.
קחי את הריקוד סלואו באיזה אירוע של מישהו, ותשאירי את ההרגשה של להתעורר בבוקר לצליל שיר ששמנו כשעון מעורר כשאת לוחשת לי חלק ממילות השיר בבוקר.
קחי את הרגעים שאת מתגנדרת ונראית כמו מישהי שמלאך נישק אותה ותשאירי את המראה שלך בבוקר ישנה, כשהשיער מחסה חלק מהפנים שלך.
קחי את העירום ותשאירי את המראה שלך לבושה באיזה בגד שגנבת לי מהארון.
קחי חופשות קטנות בצימר יקר בצפון שהכל נראה מינימום מושלם, שהטבע מלבלב מסביב ותשאירי טיול שבת אחרי ארוחה כבדה, כשהולכים בעצלות באיזה קיבוץ ואיזה כלב מקרקר סביבנו.
אהובתי את לא דמות ברורה, את אפילו לא צללית עכשיו, אני לא רואה אותך באופק אבל אני יודע שאני מחכה, אני מחכה שתתגלי לפניי כבר, שתתני לי רמז על מי את...
את חסרה לי אהובתי, ואולי דווקא עכשיו כשאהבה פורחת ומלבלבת סביבי, אני מרגיש בחסרונך עוד יותר, ואני לא מחפש את הרגעים הגדולים את הדברים שאתה מספר עליהם לכולם. אני אסתפק גם בדברים הקטנים, גם בלהחזיק לך את היד...
אהובתי, תבואי כבר...