טוב ק', החלטתי לסכם את הכמה שבועות האחרונים, אני כבר לא זוכר על מה דיברנו ומה לא אז סלחי אם תהיה לי חזרה על עצמי.
אתחיל מהפרידה מלין, לא לקחתי את זה קשה מדי, זה בטוח. אבל ללא ספק יש בי געגוע, לא געגוע אליה אלא לקונספט שיש לך חברה, לעניין הזה שיש מישהו שדואג לך, שמחכה שתתקשר לומר לילה טוב לפני שאתה הולך לישון. מישהו לנשק...
יש בי המון זיכרונות שתוקפים אותי כמו פלאשבקים, זה קורה בעיקר כשאני במצבים שהייתי איתה בהם בפעם הראשונה.
ללא ספק שהפרידה הזאת קלה לי, אם לא קלילה לי. לא הכנסתי אותה עמוק מדי ללב ולנפש שלי אז ההיעדר שלה בלב לא פוגע בי כל-כך.
לפני איזה שבועיים אבא שלי אסף אותי בדרך מהבסיס והוא דיבר עם אמא שלי על לצאת לאיזה אירוע, אז ביקשתי שייקח את הרכב של אמא כדי שתהיה לי אופציה לנהוג על שלו לאנשהוא, הוא הסכים ויצאתי למסע קניות של שטויות בשבילי ודברים לבית. היה לי מאוד נחמד גם סגרתי את הסיבוב בארומה (קפה!) בסוף נכנסתי לחנות חיות J והסתובבתי לי חסר מעש, היה קטע שבאתי למוכרות ואמרתי להן שעוד מעט יפתחו חדשות (באותו זמן החלה חרושת שמועות שמצאו את גופות שלושת הנערים), וכך פתחנו שיחה ושהיתי שם איזה שעה שעתיים, אחת המוכרות מצאה חן בעיני והיא גם אמרה לי, "מחר אני מתחילה משמרת ב9, אתה יכול לקפוץ" אבל לא נראה לי היא אמרה את זה בקטע של קשר...
באותו שישי קפצתי שוב, אותו עיקרון, דיבור קז'ואלי איתן, אבל עם הרבה יותר הפרעות כי יום שישי והיו מלא לקוחות, והעזתי לבקש ממנה את הפייסבוק שלה, צעד לא מובן מאליו ולא פשוט מבחינתי.
היא הסכימה ודיברנו קצת בפייסבוק אבל מכיוון שהשיחה לא כל כך זורמת אף פעם די ויתרתי על האפשרות איתה.
איכשהוא גם חזרתי לדבר עם ש' מהיחידה שלי, ש' היא קצינה ביחידה שלי, מדהימה באופיה ומדהימה ביופיה, וסוג של יצאנו יחד לפני איזה שנה, קצת פחות, אבל היא נפתרה ממני בגלל "היחידה והמרחק" לטענתה, ואני יודע היום שזה גם בגלל שלחצתי קצת יותר מדי. עד לימנו אנו שני נתפסת בעיני כ-פספוס הכי גדול שהיה לי.
אז חזרנו לדבר אני וש', והשיחות החלו להתחמם קצת גם, הייתה שיחה שהפלגתי בתיאורים על כמה היא מיוחדת, למרבה מבוכתה הווטסאפית והבטחות לתת לי מכות (היא חגורה שחורה בקראטה)
וביום רביעי הטלתי את הפצצה, הצעתי לה לצאת לדייט, היא אמרה שהיא תחשוב על זה ונכון לכתיבת שורות אלה, ביום שישי, היא טרם חזרה אליי ואני יוצא מדעתי בערך חחח.
היום הייתי אצל יניב, הפסיכיאטר, הוא הביע שביעות רצון גדולה מאוד על זה שאני יציב מאוד כשאני לוקח כמות מזערית ממש, אבל כולנו שמחים מזה ואם יש השפעה אז למה להגדיל את המינונים לשווא?
בפגישות עם מיקי, הפסיכולוג עלינו על נקודה חשובה וקצת כואבת בי, הבנתי שאני לא תמיד חבר הכי טוב לידידות שלי, ושרוב הקשרים שלי לא בדיוק הדדיים ובעיקר באשמתי... זה קצת קשה לקבל את זה, עליתי על זה לאחר שלחברה הכי קרובה אליי יש יום הולדת ואין לי שמץ קל של מושג מה להביא לה, וכל פעם כששואלים אותי "מה היא אוהבת?" אני לא יודע מה לומר!!
בצבא לא פשוט, לא בגלל המצב, סתם בלאגנים רגילים ענייני קצינים טכנולוגיים חח אבל אני מרגיש מאווווד ממוצה, מאוד תורם ועדיין כיף לי.
המצב הביטחוני:
וואלה לא משפיע עליי בטירוף, נכון יש אזעקות, אז תופסים מחסה, אין דראמה גדולה מסביב הנושא הזה, אני תמיד נכנס למצב מגה-מחושב בקטעים האלה ומנתק לחלוטין את הרגש.
לדוגמא, אתמול, כן כן בדיוק אתמול אני נוסע לי באוטובוס, פתאום אזעקה, אני יורד מהר קופץ מעל גדר הביטחון בכביש וסוג של נשכב, יותר יושב, פתאום חיילת מאחורה מגיחה ומחבקת אותי מפחד, מצטנפת מתחתיי בבעתה גמורה, היא ממש רעדה, התקבצו לידי עוד כמה אנשים ומצאתי עצמי מחבק חיילת שאני לא מכיר ומנסה להרגיע אותה, מגונן גם על אזרחית אחת בידיים שלי מכסה על הראש שלי.. מצב הזוי לחלוטין שכנראה יתקיים רק במדינה שלנו.
הסתיימה האזעקה ושמענו בום אחד של יירוט, אז אמרתי לחיילת "אל תדאגי, היה רק בום אחד זה אומר שזה לא מטח, הכל בסדר" קצת שקר... כי לא באמת משנה אם זה מטח או לא. ואז פתאום עוד אזעקות והרבה יירוטים אז הניסיון הרגעה שלי לא בדיוק צלח...
ועוד תוך כדי אחת האזרחיות מספרת "כן.. זה קרה לי אותו דבר גם בבוקר, אבל פשוט בבוקר זה נחת ממש קרוב לאוטובוס שלי ופוצץ הכל" החיילת שמתחתי רק הגבירה את הרעידות...
כשחזרנו לאוטובוס חיפשתי את החיילת ההיא כדי להביא לה מים, אבל לא זהיתי אותה (!) אשכרה היא חיבקה אותי למשך זמן האזעקות ואז, נעלמה. חחח.
זהו בערך, את תמיד יותר מ-מוזמנת לשאול שאלות, לך אני יענה על הכל...
