המסע שלי

בן לחץ על הכפתור שבידו ואמר למיקרופון "א7 מא9, האם שומע עבור?" הוא המשיך להתקדם בסמטאות העוינות מציץ כל פעם מאחורי פינות כדי לוודא שהשטח נקי "א7 שומע" נשמעה המענה באוזניה הוא חשב שזיהה את הקול שלה אבל לא יכל לקבוע בוודאות.

"א7 מא9 האם תוכל לשתף את מיקומך בקנקן שנדע לחלץ אותך" הוא שאל מקפיד על לשון זכר למרות שמענה הגיע מנקבה.

"א9 מא7 שיתפתי, אנא אשר" בן הסתכל במערכת "קנקן" שעל זרועו והופיע הבהוב על המפה כ2 קילומטר ממקומו, הוא חיכה עוד שניה ונתוני משימת החילוץ שלו הופיעו גם כן. "א7 כאן א9 קיבלתי, אנחנו בדרך להוציא אתכם, תורידו פרופיל ועד ארוחת ערב תחזרו הביתה" הוא אמר בענייניות "רות קיבלתי" היא החזירה.

הם היו בלב עזה, היא בתום משימה של שבועיים כסמויה בשורות החמאס כשלמזלה גיל, חבר שלה מפקד עליה ואיתה בשטח, ובן נשלח להוציא אותה בשקט בגמר המשימה, הוא המפקד הטוב ביותר שאפשר לשלוח מקצועי מאוד והמטכ"ל החליט לשלוח איתו רק שני חיילים למרות שיכל להסתדר לבד. לא משנה כמה התרגשות אחזה בו כששמע את קולה ואחרי שפסק שזה היא סופית, לא משנה כמה התרגשות הייתה לו בבטן, המקצועיות היא מעל הכל כאן בשטח והוא לא הפגין בדל רגש. ולא משנה כמה היא הייתה רגועה שדווקא בן שהיה החבר הכי טוב שלה בא לחלץ אותה, היא גם שמרה על טון ענייני, כשסגרה את הקשר היא התיישבה בבית המקולל ההוא שלמדה להכיר כמו כף ידה במהלך המשימה המלחיצה והתיישבה על הרצפה למרגלות המיטה הישנה וליד החלון הפתוח כשחבר שלה ישן על המיטה, היא לעולם לא הצליחה להבין איך הוא ישן במהלך משימה, אבל ידעה שהוא למוד קרבות יותר ממנה, ולכן מסוגל לעכל את הלחץ בצורה אחרת, היא ליטפה לו את הפנים והסיטה תלתל מעינו העצומה וגם הוסיפה נשיקה בלחי, היא השעינה את ראשה על המזרון והתרווחה על הרצפה למרגלותיו והרימה את המערכת קנקן כדי לעקוב אחרי ההבהוב הכחול מתקרב להבהוב שלה בסמטאות. היא הייתה הסמויה הטובה ביותר שצה"ל ידע מימיו בעיקר בגלל החזות המערבית שלה, השליטה שלה בשפה הערבית וגם היכולות המקצועיות הגדולות שלה, היא נזכרה לרגע בסדנת קשרים שלמדה אז בקורס סמויות וחייכה כשנזכרה איך היא וגיל השתעשעו במחסן על הידע הזה, מזל שאף אחד מהמפקדים לא ידע, בפיקוד ידעו שהשילוב בין שניהם עושה טוב ולכן תמיד ציוותו אותה אליו, אבל לא ידעו שהשילוב גם נובע מסיבות אחרות...

הוא הציץ מעבר לסמטה וראה אישה גדולה לבושה בלבוש מסורתי כך שרואים לה רק את העיניים צועדת ברחוב וילידה מקרקרים סביבה, הוא הרים אגרוף והחיילים מאחוריו נעצרו וחיכו, האישה נכנסה לאחד הבתים והוא הוריד את האגרוף והחליק מהפינה למחסה הבא, הוא נעצר והסתכל בקנקן וראה את הנקודות קרובות מתמיד, לפתע צפצוף חלש ויחיד בקע משני המכשירים בשני המיקומים, שניהם הסתכלו וראו לחרדתם נקודה אדומה מהבהבת ומתקרבת לנקודה שלה, לפתע בקע קול מהאוזנייה, "כל מסגרות א' כל מסגרות א' חיל האוויר זיהה חוליית מלוכלכים ב34-56 בכיוון צפון, אנא אשרו" הוא אמר "א9 קיבל" היא אמרה "א7 קיבל" והקול אמר "רות סוף" היא חשבה לעצמה שזאת דרך נורא יבשה לבשר על חוליית מחבלים בדרך לכיוונה, היא נדרכה כעבור שנייה והוא עצר הסתכל על המפה בקנקן ושני חייליו הגיעו כדי לראות את המצב גם.

היא ניגשה להעיר את חבר שלה, ורק נגעה בו בכתף והוא מידית קם ותפס את הנשק שלו מוכן, היא תמיד אהבה את זה בו, שהוא תמיד דרוך.

הוא נתן הוראות ושרטט דרכי הגעה לחיילים שלו ורצה לדבר איתה אבל ידע שהיא כרגע מעירה את החבר-מפקד שלה ולכן עוד שנייה הקשר יעבור אליו, הוא שמח שהיא עם גיל כי ידע שהחבר שלה ינסה לגונן עליה גם בחייו אבל לעולם לא סמך על שיקול דעתו בשעת לחץ. היא העבירה לו את הקנקן ובזמן שהוא ניתח את המפה היא הלבישה לו את האוזנייה הזכירה לו "א7" והעבירה לו ליטוף קטן ומלא משמעות על הלחי, אין זמן לנשיקה. הוא עלה בקשר ומסר את דרך הפעולה שלו.

"מה?" הוא חשב לעצמו "הוא מתכוון להישאר ולהנמיך פרופיל? הוא צריך לצאת משם, הוא צריך להוציא אותה משם, זה טמטום" הוא תדרך את חייליו מוריד להם פקודות ביובש ורץ לכיוונם ותוך כדי דרך את הנשק.

פתאום, יריית צלף.

בן תפס מחסה מהר ובדק מסביב מאיפה יכולה להגיע הירייה, הוא הציץ שוב מאחורי הפינה וראה מגדל קצת יותר גבוה מהאחרים וגם ראה את הבית שהיא מתחבאת בו, הוא חיכה כמה שניות וראה נצנוץ מכיוון המגדל, שמע קול ניפוץ מעליו, הוא הסתכל וראה את הנתזים מהקיר הרגיש את האבק על האף והבין שהוא המטרה, הוא החליט להיעלם מהמיקום הזה ולחסל את הצלף מהמגדל בו הוא יושב, הוא חזר אל הסמטה ורץ לכיוון המגדל, לא הייתה לו דרך מסודרת הוא פשוט אלתר, הוא ראה שער והחליט לעבור דרכו, ותוך שניות מצא עצמו למרגלותיו של המגדל, דלת כחולה ישנה סוגרת את הכניסה, הוא תפס מחסה והביט על הדלת פתאום אחד מחייליו עבר בריצה לידו, הוא סימן לו לחבור אליו ובסימני ידיים הצביע על הדלת ורמז "פריצה חמה". הם התקרבו לאט לאט לדלת, קנה מלווה מבט, כל גופו היה דרוך וחושיו מחודדים, הוא ראה שהדלת מעט פתוחה ויד מציצה כך שרואים רק את האצבעות, הוא וידא שגם החייל זיהה והם הסתכלו במחשב לוודא שזה לא החייל השני, הוא ראה את הנקודה של החייל הנוסף בנתיב שהורה לו.

הם הזדקף וסימן לחייל עם האצבעות, 3, 2, 1, הוא שיחרר בעיטה עצומה לדלת והיא נפתחה במהירות חובטת באדם מאחוריה בראשו נגד הקיר, הוא נכנס בפתח שנוצר במהירות מבלי להסתכל אחורה לדלת וידע שהחייל שלו יטפל במחבל, החייל נכנס מיד אחריו וראה מחבל שוכב לצד הדלת מעולף הוא לא לקח סיכונים, שחרר את הסכין מהשרוול וחתך לו את הגרון, לאחר מכן הוציא את הנשק של המחבל מכלל פעולה והמשיך, בן עלה במדרגות הסיבוביות וסופן הגיע לחדר עגול וראה אדם שוכב על הרצפה מכוון רובה צלפים כשהוא בגבו אליו, הוא כיוון את הקנה לראשו של הצלף, והתקדם לאט מנסה להגיע לטווח אפס כדי לא לפספס, כשהקנה כמעט נגע בראשו של המחבל, הוא עשה צליל גרירה קטן עם הרגל, המחבל קלט את זה התחיל לסובב את ראשו באיטיות ואז הוא לחץ על ההדק, מפוצץ את ראשו.

היא שאלה אותו אם הוא בטוח בהחלטתו, והוא ענה קצרות, "כן חמודה" זה היה לה זר קצת מכיוון שגיל לעולם לא התייחס אליה כחברה שלו בזמן מבצע, זה חימם לה את הלב, הם התכוננו להתבצרות, הוא השעין את המיטה על הדלת והיא הגיפה את הווילונות, הוא דרך את הנשקים שלו והיא דרכה את הנשקים שלה. הם כרעו כל אחד בפינה שלו הקשיבו. וחיכו...

בן נעצר לרגע כדי לתכנן והסתכל על העיר הנפרשת מתחתיו הוא זיהה שוב את הבניין שלה ולחרדתו זיהה חוליה גדולה של מחבלים מתקרבת אליהם, נעצרים בכל פינה לחפש אויבים וממשיכים, הוא עלה בקשר ואמר "א7 אתם חייבים לצאת משם עכשיו, אני מזהה 10 מלוכלכים בדרך אליכם, צאו עכשיו!" הוא הציב את הרובה צלפים של המחבל על הרצפה וסימן לחייל שלו לכוון את הרובה לחוליה, נשמעה ההודעה בקשר "שלילי א9 אנחנו נשארים כאן, החילוץ יגיע בזמן" הוא אמר לעצמו "בן זונה טיפש" לחץ על הקשר ואמר "אנחנו החילוץ! ואני אומר לך שלא נצליח להגיע בזמן! צאו עכשיו!" "שלילי, יש גם מסק"ר בדרך אלינו, אם נחדול עכשיו יעברו לפחות יומיים לניסיון חילוץ עתידי" הוא לא האמין שהוא שומע את זה, כמה טיפש הוא יכול להיות, חשב לעצמו, הוא עוד יהרוג אותה, הוא רכן לעבר החייל שלו, לוחש לו "חופשי אש" ודפק לו על הקסדה.

החייל מיד שחרר ירייה ומחבל נפל, המחבלים קלטו שנפתחה עליהם אש וניסו להיערך מחדש, החייל הספיק להוריד עוד מחבל בטרם הם הסתתרו, הוא הכניס יד לאפוד והוציא רימון, הוא שחרר את הנצרה והחזיק את המנוף, הוא חיפש לאן לזרוק את הרימון כשלפתע פיצוץ עז הרעיד את הקרקע, העולם הפך להילוך איטי, הוא ראה איך הקומה התחתונה של הבניין שלה מתפוצץ איך הקירות נתלשים כמו דפים, איך שהגג צנח לתוך עצמו, איך שהקומה השנייה נפלה לאיטה, הוא לא שם לב שצרח "לאאא!!" עד שהגרון שלו התחיל לכאוב, הוא נפל על ברכיו וראה במוחו תמונה של גופתה מוטלת ללא רוח חיים, החייל שלו ניער אותו וצעק לו "תתעשת!" הוא שמע את קולו כאילו מקילומטר ורק כשהוא דפק לו על הקסדה בחוזקה, הוא שמע את המאמן שלהם, מרחק שנים משם אומר את האמירה הקבועה שלו "תנתקו את הרגש! רק האדיש מנצח!" אז הוא ניער את התמונה שלה מראשו ושכח מה הוא מרגיש כלפיה כמו שהוא עשה פעמים רבות בעבר, הוא שקשק את ראשו ופתח בריצה עדיין מחזיק את הרימון הדרוך בידו, הוא יצא מהמגדל דורך על המחבל המנוח, ורץ בכביש הראשי לעבר הבית המפוצץ החייל שלו מחפה עליו מאחורה יורה אש רצחנית לכל הכיוונים, פתאום קלט באחד החלונות מצידי הרחוב הראשי קנה, הוא אוטומטית זרק את הרימון הדרוך ובלב ספר את השניות עד לפיצוץ, הוא התקרב לבית ההרוס ונפתחה עליו אש הוא החליק מאחורי קיר והכין את הנשק, לקח רגע לנשום ויצא ברובה שלוף עיניו התרוצצו במהירות וכל פעם שקלט תזוזה חשודה שיחרר צרור, החייל שלו הרג 2 מחבלים עוד בעמדת צליפה, שיחזר לעצמו, אחד התפוצץ, ואחד קיבל הרגע כדור בראש מהרובה שלו, נותרו עוד 6 שהיו בחוליית ההסתערות, תוך כדי ריצה הוא ראה 2 מחבלים שקלטו אותו מאוחר מדי, צרור אחד ושניהם היו על האדמה, "ארבע" אמר לעצמו, הוא המשיך להסתער קדימה ופתאום הופיע מולו מחבל הוא לחץ על ההדק וכדור בודד השתחרר, המחבל נפגע בבטן אבל לא מת, בתנועה כמעט לא רצונית הוא הניף את הנשק למכה ופגע במחבל בלסת ותוך כדי צניחה התעופפו כמה שיניים מפיו, "שלוש" שינן לעצמו, נשמע צרור מאחוריו והוא הספיק לראות מחבל צונח ואת החייל שלו עדיין מאחוריו עומד ליד גופת מחבל, פתאום עוד תנועה מלפניו, תוך כדי סיבוב הוא שחרר את הסכין מהשרוול שלו, הסכין החליק לידו והוא שיסף את גרונו של המחבל, הדם ניתז מגרונו על כל החולצה שלו. והמחבל נפל מחזיק את גרונו.

הוא נכנס לבית והיה המום מההרס, כל הקומה העליונה קרסה הוא אימץ את עיניו בחושך כדי למצוא זכר אליה וראה מחבל בגבו אליו מכוון נשקו לכיוון האדמה, בלי לחשוב, בלי רגש הוא זינק אליו עם סכין שלופה, תפס אותו בכתף, תוך כדי שהוא סובב אותו אליו הניף את הסכין והכניס אותה מתחת לסנטר, עיני המחבל נפתחו בתדהמה וכשהוא צנח, עוד הספיק לראות את להב הסכין בתוך הפה שלו.

6 מחבלים הרוגים בתוך שניות, בן ידע שהכול בשבילה, הוא חיפש אותה מהר ונחרד מהמראה, הרצפה של הקומה העליונה קרסה עליה מוחצת את כל פלג גופה התחתון, הוא ניגש אליה ירד על הברכיים, ואמר בלחש "אני פה, אני פה, אל תדאגי אני יוציא אותך מפה" היא לא הגיבה, הוא ליטף אותה בראש, והיא החלה להשתעל, היא פתחה את עיניה ומלמלה משהו, "אני פה, את תצאי מזה" היא השתעלה עוד ואמרה לאט "לך...עזוב אותי...גיל מת במילא, ראיתי את הראש...הראש שלו מנותק, הראש של גיל שלי" דמעה יחידה זלגה במורד לחייה קצת שוטפת את הדם "זה אבוד, לך מפה..."

הוא תפס את ראשה בשני ידיו, והחל לרעוד, הרגש השתלט עליו. כשהוא רואה אותה הוא לא יכול להתאפק "לא! אני לא זז מפה, את תצאי מזה, שומעת? אני יוציא אותך מזה" פתאום התמלא בנחישות הוא ניגש לעבר רגליה תפס חלק מהרצפה שקרסה וניסה להרים אותה, הוא זעק אל השמיים מכאב אבל לא הצליח להזיז את כל הבטון הזה אפילו קצת, הוא הרפה לשנייה וניסה שוב, הוא צעק ממאמץ ולא הצליח, היא השתעלה שוב והוא חזר אל ראשה מהר.

"עזוב, זה לא יצליח." היא השתעלה שוב "תהיה איתי פה, קר לי" היא נתקפה התקף שיעול ארוך וכשנרגעה מלמלה, "הוא מת, אני רוצה למות איתו, תן לי."
"לא! את לא אמורה למות, לא איתו ולא בכלל, את לא תמותי, לא... את אמורה למות איתי" הוא בכה נהרות, הדמעות שלו נספגו לה בחולצה, הוא תפס את ראשה בשתי ידיו, ואמר "תהיי חזקה".

היא אמרה "בן, למה?" שיעול "למה אתה לא נותן לי ללכת".

הוא רכן אליה כמעט נוגע בראשה, מסתכל לתוך עיניה שמתחילות להתערפל, "אני אוהב אותך, את שומעת אני אוהב אותך מהרגע שראיתי אותך" הוא קפא, שנים שלא הגה את המילים האלו, שנים שרצה.

היא אמרה "תנשק אותי, נשיקה אחרונה, לפחות אני.." הוא התנפל עליה בנשיקה עדינה, מחזיק עדיין את ראשה רטוב מדמעותיו ומדמה, הוא שחרר כדי להסתכל בפניה היפות התמימות, "ידעתי שתמיד אהבת אותי, חיכיתי לך..." היא השתעלה חזק, והוא אמר לה "אל תדברי, תישארי איתי, המסוק בדרך שומעת, המסוק בדרך" היא כאילו לא שמעה אותו "למה חיכית בן? למה חיכית?" הוא נישק אותה שוב והיא השיבה בנשיקה, פתאום שפתיה נרפו, הוא התרחק וראה את עיניה מתגלגלות אחורה, הוא פרץ בבכי שוב, הניח יד על ראשה ועצם לה את העיניים, ואז הוא הסתכל על השמיים וצעק "לללאאאאאאאאא!!" צעקותיו נבלעו בשאון המסוק והיריות.

המשך יבוא...