כן, יותר מדי זמן לא עדכנתי את הבלוג ביחס לבן אדם שרוצה לשמור על בלוג מעודכן, לשתף כל דיכפין במה שעובר עליו.
התחלתי לצאת עם מישהי לפני כמה שבועות, נקרא לה הספרית מכיוון שמה שזה מה שהיא עוסקת בו, היא ספרית כלבים, נפגשנו דרך הטינדר, התחלנו לדבר בהודעות המקוטעות של האפליקציה עד שהצעתי שנעבור לווטסאפ, היא הסכימה, בערך יום לאחר מכן התעצבנתי על כל האפליקציות היכרות האלה והחלטתי למחוק את כולן, ראיתי בזה הרבה חוסר אמת, לא ראיתי הרבה סיכוי לקשרים שהתחילו דרך אפליקציות כאלה, והכי חשוב רציתי מנוחה קצת מבנות, בעיקר כדי להתגבר על הראשונה.
אבל הספרית שרדה, היא הייתה כבר בווטסאפ ודיברנו ואפילו נפגשנו, מבחינה פיזית אני לא יודע מה להגיד, אני לא יכול להגיד שאני נמשך אליה ומצד שני היא גם לא דוחה אותי, היו גם כאלה.
מבחינת אישיות התחברנו די טוב, השיחות בינינו קולחות, היא אדם מאוד מיוחד, אני מת על העיסוק שלה ואוהב את הידע שלה בכלבים, זה נושא שתמיד גורם לי לחייך ולהתנהג כמו ילד קטן מרוב התרגשות, היא אוהבת לטייל היא לא נראה לי מהבנות שנותנות יותר מדי ערך לדברים חומריים, בקיצור יש פה משהו טוב.
אבל אני נורא מבולבל....
שלושה דייטים שלא העזתי לעשות שום צעד מבחינה פיזית היה רק את החיבוק הקצר בהתחלה ובסיום של כל דייט, ואת החיבוקים האלה אני מחלק גם לידידות, בדייט הרביעי היה נקודת מפנה אדירה, העזתי להחזיק לה את היד...
שמעתם ילדים וילדות? בחור בן 25 החזיק יד... מצד אחד הייתי מאוד מובך מזה שאני לא מצליח לעשות שום דבר יותר מזה, מצד שני, הייתי גאה בעצמי שלפחות עשיתי משהו.
ומה איתה אתם שואלים? למה היא המשיכה להיפגש איתי אם מבחינה פיזית לא הראתי לה שום נכונות? די פשוט... היא לא מנוסה כל-כך, לא היה לה קשר רציני עדיין ואולי היא גם לא עשתה שום דבר פיזי עדיין ולכן אין לה בעיה עם זה שאני לוקח לאט.
הבעיה היא אצלי, הבעיה העיקרית זה שאני לא מבין מאיפה מגיע הפחד הזה מהצעדים הפיזיים, אם זה סתם מבוכה אז זה בסדר וזה יעבוד, אם זה בגלל שאני לא באמת נמשך אליה זה לא בסדר מצידי להמשיך לצאת איתה, אם זה בגלל שהראשונה עוד מתרוצצת לי בראש, אז אני צריך הפסקה מבנות.
אני בהתלבטויות האלה כבר חודש וזה לא עושה לי כל-כך טוב, במקום לפרוח ולעשות דברים שאני אוהב, במקום לגלות את עצמי מחדש ולהרחיב את הנפש, כמו שהחכם אומר, אני נסגר בתוך התלבטויות על מה אני מרגיש וחושב על ההיא ומאיפה מגיעה המחשבה הזאת, זה מכביד וסוגר אפשרויות.
הראשונה עוד בראש שלי... יותר מדי.
ראיתי סרט (עם הספרית אגב) שחשבתי הרבה עם מה הראשונה הייתה אומרת עליו.
גם כשהצלחתי לגעת בספרית ברגל חשבתי על הראשונה.
יצרתי קשר עם חברה טובה של הראשונה רק כדי לדעת שהיא בסדר, למרות שלא היה לי ספק שהיא תתנער ותמשיך בחייה שבוע אחרי הפרידה.
אני מרגיש שיש לי רשימת דברים שאני רוצה לומר לראשונה, ואני מרגיש שהרשימה הזאת רק צוברת וצוברת, בדברים הכי קטנים זה נוגע בי, בסדרה שראיתי, באיזה סרטון שהעלו ביוטויב, במחשבות ובדיחות שעולות לי בראש.
היא שם כמו טפיל כזה, שהתפשט כמו וירוס לכל חדרי הנפש הקטנים שלי ואני בתהליך להיפתר ממנו כל מקום שאני הולך אליו בראש יש נגיעה אליה אני מנסה ליצור זכרונות טהורים מההשפעה שלה, אבל מתקשה, יש דברים שחפים מכל נגיעה שלה, אבל יש דברים חדשים שנוצרים והיא פשוט שם.
אני לא רוצה שהרשימה הזאת תקבל ביטוי, אני לא רוצה לדבר איתה, אני לא רוצה לפגוש אותה, אני רוצה לא לחשוב עליה יותר...
יצא קטע לא משהו, אבל הייתי חייב לעדכן ולפרוק.
