בא לי לכתוב עוד קטע עליה, זה רע, אני יודע.
אני יודע שאני לא אמור לחשוב עליה כל-כך הרבה.
הפעם אני רוצה לכתוב כאילו היא הדוברת, והיא אומרת לי מתי היא נזכרת בי, ומשתפת מחשבות שהיא הייתה רוצה לחלוק איתי מאז שנפרדנו.
הבעיה מתחילה בזה שמשפטים או חלקים מקטע כתיבה כזה נתקע לי בראש, זה מתחיל ממשפט שצץ לי בראש באקראי ואז אני חוזר עליו בראש שוב ושוב, מוסיף מילות קישור, משפץ אותו, ממשפט אחד פתאום אני חושב על פסקה שלמה, והמילים, המחשבות והזיכרונות שאני רוצה לשפוך על הדף רק מסתחררים בי יותר ויותר, הם נהיים יותר ויותר נוכחים בראש ובמחשבות לפעמים גם עד הרגע שאני מוציא אותם.
הפעם בא לי לכתוב עליה שוב, אולי גם כדי להכאיב מעט ללב.
הקטע עכשיו הוא כמו חדר מיון למחשבות, מוצא אחרון לפני שאני כותב קטע יותר רציני עליה, מוצא אחרון לפני שאני מדמיין לעצמי מה היא חושבת, אם היא מתגעגעת אליי, אם היא נזכרת בי.
ממילא הכל יהיה שקר בקטע הזה, אני אכתוב מנקודת המבט שלה שהיא חושבת עליי לפעמים, שהיא הייתה רוצה להיפגש ולדבר אבל הכל יכול להיות שקר, יכול להיות מאוד שהיא בכלל לא חושבת עליי...
הייתי אקסטרא מפגר היום, במהלך סידור שירים שהיה בלתי נמנע לאחר הפרידה, נתקלתי בשיר שממש ממש מזכיר אותה, את השיר הזה היא שמה באוטו לאחר הדייט הראשון שלנו, כשהחזרתי אותה לבית...
נתתי לשיר הזה להיכנס לי ללב היום, נתתי לו לפרוט לי על המיתרים של הלב, נתתי לתמונה שלה באוטו לאחר הדייט הראשון לעלות, אבל גם מחקתי אותו מיד אחרי, והתנתקתי מההרגשה שהוא עושה לי מהר מאוד, הכנסתי לעצמי שירים אחרים לראש.
עדיף שלא אכתוב עליה אני יודע, להרחיק אותה עוד יותר מהווה שלי.
מעניין אם הקטע הזה יעזור לי...