המסע שלי

הפסקת חשמל

החשמל נפל ב17:20, היה חושך כמעט מיידי בכל הבית, מעט האור שנכנס לבית הגיע מהתריסים שהיו מוגפים בחלקם, האינסטינקט האבהי נכנס מיד לפעולה, ובחלקיק שנייה עברתי על כל האנשים החשובים לי, חושב איפה הם נמצאים והאם הם בטוחים.

לוק נמצא אצל חבר שלו בירושלים, ליה בחדר משחקת עם הכלבה, ואשתי בדיוק הפעילה את מכונת הכביסה, לאחר שהאינסטינקט נרגע, המח נכנס לפעולה והבין שכולם בטוחים.

"קרן! תביאי את ליה היא בחדר שלה, אני הולך להרים את הפקק"

"אמא! חושך!" ליה כבר צעקה מהחדר שלה.

הארתי את הדרך עם הפלאפון שלי וכשיצאתי לחדר מדרגות ראיתי את קרן ממהרת לחדר של ליה להרגיע אותה, כשיצאתי לחדר המדרגות השכנים יצאו גם והבנתי שהבעיה יותר כללית.

נעלתי את הדלת כשנכנסתי חזרה וקרן כבר ישבה בסלון עם ליה על הידיים, כשמנורת החירום מאירה את הסלון, שמעתי אותה מסבירה לליה מה זה הפסקת חשמל ומשווה את זה לשבת אצל סבא וסבתא, ואני מיד התקשרתי למשפחה שמארחת את לוק כי האינסטינקט האבהי לא נרגע מהר.

כשסיימתי את השיחה ווידאתי שלוק נשאר שם לישון התחלתי לסדר נרות במקומות האסטרטגיים בבית.

בהודעה המוקלטת של חברת החשמל הבטיחו שהחשמל יחזור עוד שעתיים, בהתחלה עוד היינו תמימים לא שנינו את העיסוקים שלנו כל-כך, אני המשכתי לכתוב את המסמך שעבדתי עליו, יש מספיק בטרייה בלפטופ, וקרן העסיקה את ליה עם הטאבלט.

לאחר שלוש שעות של חשיכה המכשירים גוועו, כיביתי את הפלאפון לשמור את הבטרייה למצבי חירום והתקשרתי כל חצי שעה לחברת החשמל לשמוע עדכון, בהתחלה אמרו 19:00 ואז 21:30 ובשלב מסוים גם אמרו 12 בלילה.

אז לאחר ששיחקנו משחקי צל ופיסלנו דמויות לא ברורות משעווה החלטנו להשכיב את ליה לישון במיטה שלנו חמושה בעוד שמיכות שיגנו עליה מפני הקור, קרן שרה לה שירים ואני בדקתי את מצב המקרר והאכלתי את הכלבה שמשום מה נהנתה מכל רגע של החושך.

קרן הגיע למטבח וחיממה מים לתה כשליה התחילה לצעוק "אמא!" קרן התקרבה אליי והניחה לי יד על הכתף "תורך" היא אמרה.

לקחתי נר דולק ולקחתי אותו לחדר שליה ישנה בו, "מה קרה ליה?" שאלתי.

"אני לא יכולה להירדם" היא אמרה "תקרא לי סיפור"

"אוקיי..." אמרתי בלי הרבה חשק "איזה סיפור להביא?"

"אמא ואני קוראות את המימולוגיה היוונית" היא אמרה וגרמה לי לחייך.

"מיתולוגיה יוונית" תיקנתי אותה.

הלכתי לספריה והוצאתי את הספר 'המיתולוגיה היוונית לילדים' וחזרתי לחדר, בדרך זרקתי לקרן "איך היא כל-כך אוהבת את המיתולוגיה הזאת?".

קרן צחקה לכיווני ואמרה "אתה הראית לה הרקולס, לא אשמתי".

התיישבתי על המיטה שלי וסידרתי לי משענת נוחה מכריות.

פתחתי את הספר איפה שיש סימניה וקראתי את הכותרת "האלה החמה" הזזתי את הספר כדי שהנר יאיר את הספר, קראתי את הפסקה הראשונה וראיתי את התמונות, נזכרתי בסיפור כולו, סגרתי את הספר והתחלתי לספר.

"את זוכרת מי זה 'זאוס'?" שאלתי את ליה

"כן!" היא ענתה "זה המלך של כל האלים!"

"נכון מאוד, את יודעת שהיו לו הרבה בנים ובנות, נכון?"
"נכון! והרקולס הוא הכי טוב..." חיוך התפשט על פניה.

"אבל לא שמעת עדיין על הבת שלו, סאני, נכון?"

"לא, לא שמעתי, תספר לי!" היא כמעט דרשה ועיניה נצצו לאור הנר.

"טוב אז סאני הייתה האלה החמה, כשזאוס יצר אותה הוא אמר שהיא תהיה אחראית על כל הדברים החמים, האש, השמש, הלבה ואפילו הזיקוקים ביום העצמאות.

אבל לסאני הייתה בעיה, היא הייתה חמה מדי, הילדים האחרים לא יכלו לשחק איתה כי כל פעם כשהם התקרבו הם היו מקבלים כווייה, אז זאוס יצר עוד מישהו, פריז, הוא היה חצי אל, והוא היה אחראי על כל הדברים הקרים בעולם, הקרח, הארטיקים, המזגנים ומהמקררים.

זאוס נתן לשני הילדים להיות חברים, וככה כל פעם כשפריז וסאני היו מסתובבים ביחד אף אחד לא היה שם לב שסאני חמה מדי, בגלל שפריז היא מקרר את כל מה שסביבה, ואף אחד לא שם לב שפריז קר מדי בגלל שסאני לידו.

הילדים הפכו להיות חברים טובים וכל הזמן הסתובבו ביחד, מהבוקר עד הערב.

כשהם הלכו לבית הספר כולם היו חברים שלהם, ואף אחד לא ידע שהם שונים.

כשהם גדלו סאני ופריז חשבו אפילו להתחתן, הם אהבו אחד את השני מאוד מאוד, אבל אז יום אחד פריז טייל לבד בעולם, ופתאום הוא פגש בהדס, את זוכרת מי זה הדס?"

"כן!" היא אמרה בהבעת רוגז "הוא הרשע עם השיער הכחול!"

"בדיוק" המשכתי "והדס שרק רוצה להרוס כל הזמן התחיל לדבר עם פריז, הדס אמר לפריז שהוא בכלל לא צריך חום, שאולי יותר כיף לפריז אם לא יהיה לידו מישהו שמחמם אותו, ואולי יהיה לו יותר טוב עם מישהי אחרת, אולי לא כדאי לא להתחתן עם סאני.

אבל פריז אהב מאוד את סאני והוא לא הקשיב להדס הוא חזר לבית שלו ושל סאני והכל היה כרגיל, אבל לאט לאט פריז התחיל לכעוס, הדברים שהדס אמר התחילו להשפיע עליו, פתאום הוא רצה קצת להתקרר, הוא רצה שיהיה לו יותר קר, היה לו חם מדי ליד סאני, ואחרי כמה זמן פריז פשוט נעלם.

הוא ברח לקצה השני של העולם וחי שם לבד בקור, וככה נוצרו הקרחונים הגדולים."

"ומה קרה לסאני" היא שאלה תולה בי עיניים גדולות.

"סאני הייתה עצובה מאוד היא לא הבינה לאן פריז נעלם" התחלתי לומר

"נכון! כי היא אהבה את פריז מאוד מאוד" ליה הוסיפה.

"צודקת, אבל סאני כבר ילדה גדולה, היא לא הייתה עצובה יותר מדי והמשיכה להיות אלה שאחראית על כל הדברים החמים, אבל עכשיו הייתה בעיה, החום של סאני הורגש בכל מקום בו היא הלכה, כבר לא היה לה את פריז, פתאום כולם שמו לב לחום שלה.

פתאום האנשים שהיא הייתה לידם כל הזמן התחילו להתנהג מוזר, אבל סאני לא ראתה את זה, כי סאני לא ידעה אף פעם כמה היא חמה, כל החיים שלה היא גדלה ליד פריז, היא לא הבינה למה יש אנשים שמתרחקים ממנה אבל גם יש אנשים אחרים שרק רצו להתקרב אליה, והם היו מאוד מוזרים"

"מה הם רצו?" היא קטעה אותי.

"הם היו אנשים רשעים, הם רק רצו לגנוב את החום של סאני, הם רצו את החום שלה רק לעצמם"

"ומה סאני עשתה?"

"היא לא שמה לב בהתחלה, אבל זאוס ראה את מה שקורה, והסביר לסאני שהיא מאוד מאוד חמה, וכולם שמים לב לזה, ויש אנשים שירצו להיות לידה כי היא חמה, וזה בסדר גמור. אבל יש אנשים שירצו לגנוב ממנה חום ואסור שזה יקרה.

אבל את יודעת? זה לא היה קל לסאני, היא באמת לא ידעה להבדיל, מי רק רוצה לגנוב לה חום ומי נהנה מהחום שלה ומי באמת אוהב אותה, אבל לאט לאט היא למדה, עם הזמן היא כבר ידעה להבדיל מי..."

לפתע נדלקו האורות, המקרר השמיע טרטור חזרה לחיים, כמה מכשירים צפצפו לאות קבלת חשמל ונשמעה צעקת שמחה מהשכנים.

"אבא! חזר האור" ליה צעקה.

"אני רואה חמודה שלי... בדיוק בזמן ללכת לישון" אמרתי וליטפתי לה את השיער "אני מדליק לך את התנור ותלכי לישון."

"אוקיי..." היא אמרה והצטנפה בשמיכות "לילה טוב אבא"

הנחתי יד על הדלת וכמעט שסגרתי אותה.

"אבא?" היא קראה לי "מה קרה לסאני בסוף, עם מי היא התחתנה?"
"אההה... " עניתי "זה סיפור יפה, בסוף אביר אחד ראה את סאני בנהר, ורצה להתקרב אליה מאוד מאוד, אבל היה לו חם מדי לידה, ואת יודעת מה הוא עשה? הוא לא ויתר כמו כולם, הוא בנה שריון מאוד מיוחד שהגן עליו מהחום של סאני, ואז הוא בא ליד סאני ולא התקרב אליה אבל גם לא התרחק, הוא עזר לה במה שהיא צריכה אבל לא הציק לה כל הזמן כמו הגנבים שרק מנסים לגנוב, הוא ידע שרק ככה הוא יזכה בסאני, הוא ידע שסאני מיוחדת, לא בגלל החום שלה, בגלל הלב שלה.

סאני לא ידעה מי זה האביר עם השריון המוזר, שכל פעם מופיע ונעלם והיא לא הבינה אם הוא גנב שמנסה לגנוב את החום שלה או מישהו שרק בורח מהחום שלה.

עד היום שהוא ביקש ממנה לצאת לדייט..." עצרתי עצירה דרמטית.

"וסאני הסכימה, בגלל שהוא היה כל-כך מיוחד היא ידעה שהוא לא יגנוב מהחום שלה ושהוא רוצה להיות לידה כדי ליהנות מהחום שלה ומהלב שלה.

ואחרי כמה שנים הם התחתנו!"

"איזה סיפור יפה אבא" היא אמרה ונשכבה על הצד מסתכלת על הקיר. "נכון שהמצאת אותו סתם ככה?" היא שאלה.

"כן..." אמרתי, חייכתי לעצמי וסגרתי את הדלת "לילה טוב"

מוקדש לאחותי (לא אחותי הביולוגית)