במילה אחת נזרקתי למציאות שלא הכרתי.
במילה אחרת גיליתי שאני דלוק על בן אדם שלא הכרתי.
אחרי כמה שעות שיחה היא הצליחה להציב אותי על קרקע בטוחה כשקן שמש מלטפת.
וזה במילה אחת פתאום אין מתחתי בכלל קרקע ואני נופל, נופל מהר.
נפלתי עד שהיא אמרה עוד כמה מילים ונפלתי לתוך מים, לא מתתי אבל אני צריך לשחות.
שחיתי, נאבקתי, ואז רק עם מילים פתאום הרגשתי קרן אור חמימה מלטפת.
לאחר עוד כמה מילים הקרן נעלמה המים נהיו קפואים שוב והכיוון שאליו שחיתי נעלם מהאופק.
הייתי אבוד במים הקרים ופתאום היא זרקה לכיווני גלגל הצלה, נשכבתי עליו באפיסת כוחות, בטוח שזה נגמר, ואפילו מעיז לנשום לרווחה.
בום! אני ביער בהתחלה זה היה יער נעים, מרווח, מואר, ואני מתחיל לחקור ולטייל ביער בחדוות טיול.
לפתע היער שינה את פניו, רק בגלל מה שהיא אמרה, פתאום חיות טרף מעבר לפינה, צריך להיזהר במה אתה אומר ואיפה אתה דורך.
ואז הוא נסגר לגמרי, אפלה, לא רואים כלום אני לא יודע לאן ללכת לא יודע לאן לפנות
פתאום היא הגיעה משום מקום, חיבקה אותי מאחורה, חיממה אותי יותר מלבה, ובאתי להסתובב לראות אותה, והיא נעלמה.
מילה קטנה שלה ואני במדבר.
הכל ריק, לא מפחיד, לא כיף, לא מרגיע, לא מלטף, לא מסוכן ולא בטוח.
היא לא אמרה כלום והיה רק מדבר, בהתחלה אתה אמיץ אתה אומר יהיה טוב, ואז אתה מתחיל לחשוב שהיא שמה אותך פה בכוונה, ואז אתה חושב שהיא שכחה, ואז אתה מתחיל לבכות אבל אין מי שישמע אותך, אז אולי לא בכית בכלל, והיה הרבה מדבר וכמעט יצאתי מדעתי ורעדתי והתפתלתי.
ואז הגיעה עוד מילה שלה והתחלנו שוב.
זהו תקציר הימים האחרונים שלי.
פעם ישויות שהיו משנות את כל העולם במילה היו נקראות אלות, קוסמות, מכשפות.
היום זה פשוט היא.