בימים האחרונים הכרתי עולם, מבחינתי חדש לגמרי, לא מדבר על עולם השליטה, אני מדבר על העולם שלה, בעולם הזה כוח הכבידה בידיים שלה, כשתרצה מי שבעולם הזה עומד יציב וכשתרצה מי שבעולם הזה יעוף.
עכשיו אני עף, לא מצליח להיאחז בשום דבר שמעוגן לאדמה, ואני מרגיש שאני מתרחק ממנה, ושעוד קצת אני אצא מהעולם הזה ואשאר באיזה ריק בכלל.
אני נלחם כמה שאני יכול, אני בועט ואני בוטש באוויר מנסה לשחות בשמיים כאילו זה מים.
אני רק רוצה להיות חלק בעולם הזה, בשבילה. כי אני מאמין בעצמי וביכולת שלי להיות טוב בעולם הזה.
אני מאמין ביכולת שלי לגרום לה לחייך, לגרום לה נעים, להכיל אותה.
אני לא שם, זה בטוח, עדיין לא, אני לא מכיר את רוב היבשות בעולם שלה, הצצתי רק בחטף לחלק מהמקומות בעולם הזה, נעימים יותר ונעימים פחות.
אבל אני לא מוותר, כי אני לא יכול, כי גיליתי אצלה עוד כוח שלא ידעתי שיש לה, תמיד ידעתי מהפעם הראשונה שיש לה את הכוח לטעת אצלי רצון, לקחת משהו שלא חשבתי עליו מעולם ולהפוך אותו לחלק ממני, חלק מהפנטזיות שלי רק כי היא אמרה, רק כי כישפה מילים בצורה שלה, הכוח החדש שגיליתי אצלה זה שהיא לקחה לי את היכולת לוותר עליה, אני לא אוותר.
במקרים מאוד קיצוניים אני אוותר וזה במקרה שהגבולות הברורים שלי ייחצו, וגם אז אני לא בטוח שאני אמצא את היכולת, ואם היא תגיד את המילה שאני כל-כך מפחד ממנה, אני אעצור, אבל זה רק כי היא ביקשה, זה יהיה קשה אבל אני אעלם, ואני יודע איך להיעלם כשצריך.
אני יצאתי למסע הזה כשידעתי את הקשיים וידעתי את הסיכון שאני לוקח, ואני נהנה בכל רגע במסע הזה למעט הרגעים שאני מפחד שהמסע נגמר.
היא אומרת שאני רוצה רק בשבילי, אני חושב שזה לא נכון, אבל היא תמיד ראתה לתוכי יותר ממה שאני רואה לעצמי, אני לא חושב שזה נכון, אני רוצה רק להיות שם בשבילה, להיות מה שהיא צריכה, אם היא צריכה הכלה רגשית אני רוצה להיות שם, אם היא רוצה הכלה פיזית אני רוצה להיות שם, זה כל מה שאני רוצה.
אני לא יכול להסביר את הצורך הזה בה, במילים שלה, ביחס שלה, אני לא יכול להסביר את ההזדקקות שלי לכל דבר שהיא קשורה אליו, זה מעולם לא קרה לי, לא בכאלה עוצמות.
כתבתי שהיא שולטת בכוח הכבידה בעולם שלה, אבל לפעמים מרגיש לי שהיא בכלל יותר כמו שמש, שכל דבר שנקלע לאיזור שלה נידון לחוג מסביבה לעולם, כשאנחנו קרובים יותר לשמש יש קיץ ויש חום בחוץ ואוירה כיפית, כשאנחנו רחוקים, רק ורטוב ולא נעים וכולם רוצים להישאר בבתים.
אני נקלעתי למסלול שלה, ואני לא יכול לצאת ממנו, ואני חג סביבה לפעמים קרוב לפעמים רחוק, אבל הצורך בשמש שלה, ובחום שלה קיים תמיד והוא רק גדל ואולי אפילו בצורה אינסופית.
אני רק מקווה שהיא תשמור אותי בסביבה.