ארוחת צהריים.
אני מזמין אוכל מהקופאית ועובר לקצה המסעדה להמתין שיקראו בשמי, החברים ממתינים במקום אחר ואין לי אנרגיות לחבור אליהם ולהצטרף לשיחה, אני שוקע במחשבות, פותח את חלון השיחה איתך ורואה שלא ראית את ההודעה האחרונה, "עסוקה" אני קורא מילה שכתבת לי והראש עף למחשבות, מעניין איך היא נראית, מעניין איך היא כשהיא עסוקה, מעניין איך השיער שלה נראה..
היא אוהבת שמשחקים לה בשיער? יש בנות שאוהבות את זה.. אני יכול שעות.
היא עסוקה, בטח היא תשמח אם תהיה לה הודעה שתגרום לה חיוך.
אבל מה לכתוב לה?
לכתוב לה כמה אני רוצה אותה? כמה אני מחכה לראות אותה? כמה הצורך שלי בה הולך וגדל כמו אסימפטוטה בכל רגע שהיא לא מדברת איתי? אולי עדיף שלא, זה יותר מדי מרוכז בעצמי.
תחשוב טוב, תעמיק, אתה רוצה לעשות לה טוב, נכון? אז אולי תכתוב לה את הסיטואציה שדמיינת בראש? זאת שהם שוכבים ביחד ואתה גם שם והיא אומרת לך לגעת בו, לגרום לו לגמור ואתה מתחיל לגעת בו, מובך בהתחלה, לאט לאט הצורך שהיא נטעה בך, שהיא יצרה בך יש מאין משתלט עליך, כובש אותך, וזה גם נעים לך, אתה אוהב את התחושה הזאת ופתאום אתה רק רוצה לעשות לו טוב...
כן... אני יכול לכתוב את זה, אבל זה ייצא ארוך.
וואו, נהיה לי חם במסעדה, אני חייב לצאת לאויר הקריר בזמן שאני ממתין... האויר הקריר עושה לי נעים, והמחשבות חוזרות.
אולי תכתוב לה על זה שאתה חושב איך זה יהיה לשרת אותה, תגיד לה שתדמיין מצב שהיא מגיעה חזרה הביתה והבית מסודר בדיוק על פי הוראות שהיא השאירה לך, סדר מסוים, מוזיקה מסוימת, אוכל מסוים, אמבטיה מדויקת, תספר לה איך אתה חושב על הרגע שהיא נכנסת ואתה קופץ מיד לקבל אותה ומזכיר לעצמך קצת כלב קטן, לא עוזר שהכלבה שלה קופצת עליה איתך, תספר לה איך אתה חולץ לה נעליים מתחנן ללקק את הרגליים ומקבל סירוב, ספר לה איך היא פושטת בגדים ואתה פותח לה את הדלת למקלחת שם האמבטיה המדויקת מוכנה, ספר לה איך אתה משתגע כשהיא מכניסה את הגוף הזה למים, ספר לה איך אתה לא רוצה לסגור את הדלת, ואתה רוצה להישאר שם לפנק אותה, לבהות בה, להעריץ אותה גם כשהיא במקלחת, אבל היא ביקשה, אז אתה סוגר בלי רצון.
ספר לה איך אתה מקבל אותו כשהוא נכנס, קצת פחות בהתלהבות אבל ספר לה איך אתה עדיין חושש ממנו קצת ואיך אתה עדיין רוצה לשרת אותו, ספר לה איך אתה מדמיין איך נראה ערב מושלם בשבילו כשהוא חוזר מהעבודה, ספר לה איך אתה מכין לו את המשקה שהוא אוהב בדיוק, איך אתה מחבר לו את הטלפון למטען, איך אתה מבצע עוד מטלה שהוא מבקש ממך.
ספר לה שאתה שומע את הקול שלה יוצאת מהאמבטיה ודופק ריצה כדי לא לפספס נוטש את המשימה שלו אבל יודע שהוא מבין את הבדלי המעמדות ויסלח, איך שאתה נכנס למקלחת להגיש לה את החלוק שלה, ספר לה שאתה גם בראש לא מסוגל להאמין לעצמך שאתה עזרת לכסות את הדבר המדהים הזה, ספר לה כמה כיף לך לנגב אותה בעדינות, לאט לאט, בכל הגוף ספר לה כמה חשבת אם לדפוק לה נשיקה קטנה בעורף בזמן שאתה מטפל לה בגב, ספר לה שאתה שמח זרמה עם זה בסוף ואפילו פלטה אנחה קטנה.
כן... זה אולי יהיה נחמד לה לקרוא על כזה ערב שאני עובד קשה בשביל שיהיה לה הכי כיף ורגוע שאפשר...
אני מבולבל, מלא מחשבות עולות לי בראש, מה לכתוב, מה לומר לה כדי שיהיה לה טיפטיפה של חיוך במהלך יום ראשון, יום השביזות הידוע, המחשבות מערפלות ויוצרות מיש מש של מילים תמונות, נשיקות, ליקוקים, קשירות, הצלפות וצביטות, המחשבות גם גורמות לי להתפתל ואני מוצא את עצמי מהלך הלוך ושוב מחוץ למסעדה כדי להתמודד עם ההתפתלויות.
"טלור!" נשמע הקריאה והקופאית הניחה שקית על הדוכן.
"טלר אולי?" אני מתקן אותה
היא מסתכלת על החשבונית ואומרת "כן, סליחה טלר"
"תודה" אני משיב ולוקח את השקית ומתקדם לעבר המשרד.