מכירים את התחושה הזאת שמשהו קורה ואתם מצפים להרגיש בצורה מסוימת אבל הרגש הזה לא מגיע?
הפעם הראשונה שהרגשתי את התחושה הזאת בבירור הייתה לפני שנים כשציפיתי להרגיש בדידות והרגשתי אהוב.
גם היום הרגשתי ככה, אני לא יודע מה ציפיתי להרגיש, באמת שלא, אני יודע מה הרגשתי.
ניתקתי את השיחה איתה, כתבתי לה הודעה ושמתי שיר, הקול של כריסי מילא את החדר דרך הרמקולים האיכותיים וחשבתי שאני הולך להרגיש טלטלה אבל הרגשתי רוגע...
הצחוק שלה מהדהד לי עוד בראש ואני מרגיש איך בנוסף להרבה צרכים אחרים שהיא זרעה בי ונובטים לצרכים ענקיים ולא נשלטים, מתחיל לגדול לו צורך נוסף, פחות מבלבל מאחרים, הצורך להצחיק אותה, לומר משהו שיגרום לה להתפרץ ולשחרר צחוק, הצורך לגרום לה להשמיע את הקול הכל-כך מחמם הזה.
השיר... הצלילים שלו מילאו את האוזניים שלי וחדרו לי לגוף והתחלתי קצת לנוע בחדר.
המוח שלי היה שקט, וזה קורה לעיתים נדירות, שהמוח שקט, ששדים מסוימים סותמים את הפה.
אבל היה לי שקט, והייתי רגוע, מרגיש בטוח גם, הסתכלתי מהחלון וראיתי את עץ הרימון מלבלב עם עלים חדשים, וראיתי את פריחת התפוז יוצרת מצע לבנבן על האדמה, ושמעתי את קולות השבת הטיפוסיים ליישוב שלי.
כל זה הפך אותי לרגוע, עם חיוך קטן לצד הפה שלי.
אני ממש רוצה לחבק אותה עכשיו...