המסע שלי

נכנס לרכב כשהשפה שלי עוד חמה מהשיניים שלה.

בצוואר אני מרגיש דופק פועם וחמימות, יד שנשלחת לשם בהיסח דעת בזמן הנהיגה ממששת בליטה שהיא בנדיבותה יצרה, והראש מדמיין איך הסימן יראה מחר.

הגב מעקצץ ואני מתרגש כבר להגיע הביתה לראות אותו במראה לראות אם יש לי מזכרות גם על הגב.

המילים שלה מהדהדות לי בראש, דברים שהיא אמרה ואני מעכל,

זה שהיא עצרה את הכל כדי לשלוח הודעה חשובה.

כל הנסיעה תשומת הלב שלי מדלגת בין האזורים שזכו לקבל ממנה מגע, לבין הטעם המתכתי-דם בפה שלי, לבין המילים שנאמרו, המראות שנראו, המחשבות שחשבתי, ואליה.

ועכשיו במיטה אחרי מקלחת ושתייה,

אני מחייך.

לילה טוב(: