לפני קצת יותר מחצי שנה זעקתי לעזרה אילמת בסדרת פוסטים בכלוב, פוסטים שהיו זעקה לעולם לעזרה בהפגת הבדידות, כבר בפוסט הראשון בסדרה הזעקה שלי נשמעה, והיא הופיעה.
כבר חודש לאחר מכן גיליתי בתוכי את הפחד הגדול שהיא לא תהיה בחיים שלי.
חודשיים בערך לאחר מכן גיליתי את הפחד בתוכי שהוא לא יהיה בחיים שלי.
היה גם פוסט שהצלחתי להביע את מה שאני מרגיש כאילו אני מחזיק יהלום, ואני מפחד עליו שיעלם לי כי הוא כל-כך יקר, ואתה שם אותו בכיס אבל לעולם לא מפסיק לחשוש שיקרה לו משהו, ועם הזמן מצאתי את עצמי עם 2 יהלומים, והם לא נפלו לי מהכיס, הם לא הלכו לשום מקום, הם היו שם בשבילי, בלי לדעת ועם לדעת הם הרימו אותי מהבוץ שהייתי בו, חיזקו אותי במילים שלהם, שיפצו אותי במגע שלהם, החזירו לי את האמונה בחיוביות בעזרת הרגשות שלהם.
אני לעולם לא אשכח את סדרת הרגעים שהרכיבו את המקרה שקרה להם, את הרגעים בהם הם סיפרו לי מה קורה, אני זוכר שלושה רגעים כאלה במיוחד, הרגע הראשון היה בעבודה, העולם שלי הסתחרר סביבי, ובכיתי תוך כדי עבודה כמעט יום שלם, אני לא חושב שאי פעם אמרתי להם את זה, שהדמעות לא הפסיקו לזלוג לי יום שלם מהעיניים.
מהרגע הראשון הבנתי שזה רגע שאני יכול לעזור להם, שאני יכול במקצת להחזיר להם, לספק כתף תומכת, להיות להם למשענת קטנה בים הטירוף אליו הם נכנסו, להיות להפוגה קטנה מהטלטלות שעוברות ויעברו עליהם, רציתי כל-כך, אבל לא הצלחתי.
ועם הזמן הבנתי את הסיבות, קיבלתי עוד שם לאחד השדים המסתובבים אצלי בראש ולעיתים גורמים לי לעשות דברים מפגרים שאני לא בהכרח עומד מאחוריהם...
והחלטתי לתקן, החלטתי שאני אהיה יותר טוב בשבילם, החלטתי לעשות הכל כדי להיות שם בשבילם.
לרגע קשה לי שאני לא פונה אליכם, או שאני מרגיש שאני שוב מדבר על עצמי, אז אני מסתובב להסתכל על כל הדמויות שמאחוריי תמיד, ומאיר בזרק-אור שתיים מתוך שלוש הדמויות שהכי קרובות אליי, ואני אומר:
אני מצטער, לא הצלחתי להיות שם באמת בשבילכם כשהייתם צריכים אותי באמת, לא השגחתי על היהלומים שאצלי בכיס, המילים שלכם ומה שעובר עליכם קרע לי את הנשמה לרסיסים, וכל-כך ניסיתי לא להראות שבירה שלא הצלחתי לחבר את החלקים מספיק מהר כדי להגיב כמו שצריך על כל מה שאמרתם, הרגשות שלי אליכם העפילו על כל בדל היגיון שמצאתי, ידעתי מה אני צריך לומר וניסיתי, ואני יודע שזה לא הספיק באותם רגעים כי זה פשוט לא נגע, כי ברגעים כל-כך קשים כמו שעברתם, המילים מאבדות משמעות ורק למעשים יש משמעות, כי כשאתה נופל המילים לא יבלמו את הנפילה, היד שתתפוס אותך תבלום את הנפילה, תאט אותה לרגע, החיבוק הוא הדבר היחיד שיצליח לחמם את הקור הנורא שמתחיל לעטוף, ולא תיאורים של חיבוקים, ולא עשיתי כל-כך מעשים, ואת המילים שיצליחו לנחם לא הצלחתי למצוא...
ואז עזרתם לי עוד פעם אחת, כשהכי הייתי צריך את זה, ולא ידעתם שעזרתם לי בכלל, ושם בדיוק באותו מקום קיבלתי את ההחלטה הכל-כך חזקה שהייתה לי להתחזק, להתייצב, להפסיק עם כל הבולשיט ולהיות עוגן של עצמי, לעמוד איתן כדי שתוכלו להישען עליי, כדי שאוכל לעזור, כדי שאוכל למצוא את הזוגיות שלי שתכיר ותכיל אתכם.
והיום אולי בפעם הראשונה שההחלטה הזאת באה לידי ביטוי, חמוש בנשק חדיש ומשוכלל נגד אותו השד הצלחתי להיות שם ולעשות טוב אחרי הרבה זמן.
המילים שלך פצעו אותי, לדעת שכל-כך הייתי צריכה ממני משהו, לדעת שכל-כך אכזבתי אותך
אני לא אומר שאני חזק לגמרי עכשיו, לוקח זמן לבנות את החוזק הזה, ואני מבטיח לכולכם שאני עובד עליו בשביל להיות ראוי לכם ולהיות ראוי לבת זוג עיקרית, כדי להיות האדם שהייתי פעם ושאני רוצה לחזור להיות, וכנראה שעוד אפול, אבל המטרה שלי עכשיו זה להצליח יותר משאני אכשל, להועיל יותר משאני מזיק.
אני מבטיח לעשות כל מה שאני יכול כדי להיות שם יותר, מבטיח להחזיר לכם אחרי כל הטוב שעשיתם בשבילי.
את, יהלום ענק יפהפה, עם לב כל-כך רחב ורגישות כל-כך גדולה לאנשים אחרים, עם הניגודיות המופלאה הזאת שיש בתוכך והדרך המדהימה שיש לך ישר אל תוך הלב של אנשים, עם העדינות הקשוחה הזאת שיש בך, עם התמימות השטנית.
אתה, יהלום מלוטש ומחוספס, שיעמוד בכל מכה שיתנו לו למרות שהיה בטוח שהוא ישבר לפני שהמכה הגיע, עם הזיהוי רגשות המדהים שלך, עם היכולת המדהימה שלך להתאים לה ולהנעים לה, עם היכולת להתאים את עצמך לאדם שאתה מדבר איתו, ליצור אצלו מיידית חיבור ואהבה אליך, עם השטויות הקטנות שמתאהבים בהם במהרה.
אתם, שביחד אתם משהו מהמם, שכשאני רואה אתם מחובקים על ספה אני נפעם מהיופי הסינרגי בינכם, שאני מסתכל עליכם מבחוץ ומבפנים ואני רוצה קשר מדהים וחזק, אני רואה את שני האנשים שכמו נועדו אחד לשני...
שניכם, מגיע לכם יותר ממני.
ויהיה לכם יותר ממני.
במשך כמה ימים השיר הזה מתנגן לי בראש, רק היום הבנתי למה.
מעבר לקול חודר הלבבות של Madilyn Bailey, מעבר לנגינה היפהפה שהם מבצעים מדברים יומיים ברכב, יש את המילים, שאני מקדיש אותם לכם.
